פרקנו עוסק בנושא אחד: החרב של מלך בבל.

החורבן והחרב על ירושלים (א-יב)

הפסקה הראשונה של הנבואה פותחת במשל "וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר־ה' כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מַצִּית־בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל־עֵץ־לַח וְכָל־עֵץ יָבֵשׁ לֹא־תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ־בָהּ כָּל־פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה" (ג). יחזקאל זועק על דבר ה' "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא" (ה) – הוא מבקש מה' שישים בפיו נבואות מובנות יותר ולא משלים.

הפרק נפתח בתיאור זקני ישראל שישבו לפני יחזקאל (א) וה' נגלה ליחזקאל כדי "לדרוש" אותם על מעשיהם "הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן־אָדָם אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם", כך יחזקאל סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל בשני חלקים.

שלושה דורות לפני הכניסה לארץ (ה-כט)

בחלק הראשון יחזקאל סוקר שלושה דורות: ישראל במצרים (ה-ט), יוצאי מצרים (י-יז) ודור המדבר (יח-כו). הנביא מציג איך בכל פעם ה' נתן לעם חוקים, אך ישראל מרדו בה' ולא שמעו לו. בעקבות המרידה ה' חשב לכלות את ישראל, אך ברחמיו ולמען שמו הוא לא עשה זאת.

הפרק נפתח בקריאה לנביא לשאת "קִינָה אֶל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל". הפרק כולל שני משלים: משל הלביאה והכפירים ומשל הגפן. הנביא לא מפרש את המשלים האלגוריים בפירוש.

משל הלביאה והכפירים (א-ט)

פתיחה (א-ב)

פרקנו עוסק בתורת הגמול. בעקבות דברי העם "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה" (ב), הנביא מסביר לעם שני עקרונות בתורת הגמול: "הנפש החוטאת היא תמות" ושניתן לשנות את גמול האדם גם במהלך חייו ולהפוך מרשע לצדיק וההיפך.

הנפש החוטאת היא תמות (ג-כ)

משל: שני הנשרים והגפן (א-י)

בפרק זה יחזקאל מציג את הבגידה של עם ישראל בה' בתיאורים קשים מאוד. מהסיבה הזאת סבר ר' אליעזר במשנה: "אין מפטירין ב'הודע את ירושלים' (מגילה ד', י).

התינוקת האסופית ובגידתה (א-לד)

משל הגפן (א-ח)

הזקנים שעובדים עבודה זרה באים לפני הנביא (א-יא)

אנשים מזקני ישראל יושבים לפני יחזקאל, וה' מגלה ליחזקאל את מעשיהם: "בֶּן־אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲו‍ֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם" (ג). ה' מבקר את האנשים שעובדים עבודה זרה ולאחר מכן באים לדרוש את הנביא. מכאן עובר הנביא להוכיח את נביא השקר "וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי ה' פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ט).

המשל בפרק זה מיוחד משאר משליו של יחזקאל, בהיותו משל כפול. יחד עם הביקורת לצדקיהו על מרדו בבבל, הוא רומז ביקורת כללית לישראל שמפרים את בריתם עם ה'.

בפרק הנביא מתמודד ומתפלמס עם נביאי ונביאות השקר.

נביאי השקר (א-טז)

עמודים

x