כחלק מרצף המעשים הסמליים מצטווה יחזקאל לשכב על צידו ולשאת עליו את עוון העם. מה פשר נשיאת עוון העם על ידי הנביא? ומדוע יחזקאל שלא חטא צריך לשאת בעוונם של החוטאים?

The prophet describes the reciprocal relationship between God and the Assembly of Israel. This relationship will only deepen if the people of Israel also act to strengthen it and show their willingness to be in a relationship with God.

"וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק" (יחזקאל ג', ג)

"ויאמר... בטנך תאכל" - לא כאוכל בפיו לבד, רק שירדו חדרי בטן. 

"ומעיך תמלא" - שלא תתקיים התורה עם מחשבות אחרות מהבלי עולם, רק בטנך תמלא את המגלה שלא ימצא בקרבך רק דבר ה' לבד.

"ותהי בפי כדבש למתוק" - שמלבד הטוב שמצא בדברי ה' מצא בם גם הערב לחיך, כמו שנאמר: "ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים י"ט, יא).

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

ירמיהו ויחזקאל ניבאו באותה התקופה, אך אם נשווה את נבואות ההקדשה של השניים נראה כי תיאור העם שונה בכל אחת מהן כאילו ירמיהו מדבר לעם אחד, ויחזקאל - לאחר. מה פשר ההבדל?

The Bible seems to be of two minds when it comes to the topic of Monarchy.

When it comes to bringing sacrifices and they are blemished, God would rather you didn't bring them at all.

The fifth book of the Twelve Prophets, Yonah, is one of the most famous books of the Bible and one of the least understood. The excitement of the giant fish that swallows the runaway prophet, the anticipation of whether or not the people of Nineveh will repent, and the question of will God carry out his threat to overturn the city, all tend to overshadow the great resounding moral message contained in the book: God is merciful, patient, and forgiving, even to the worst scoundrels and enemies that humanity knows, as long as they take steps towards justice, righteousness, and repentance.

 If the nation wants a king, then there are certain guidelines as to the qualifications of a king as well as what he can and cannot do.

There is a universally-accepted custom amongst Jewish communities to recite Psalm 27 "The Lord is my light and my salvation" twice a day from the beginning of the month of Elul until until Shmini Atzetet.

This Psalm has two parts, with each one having its own distinct theme.  At the beginning of the Psalm, the poet creates the impression that his trust in God causes him to be unafraid.  "When evildoers draw near to me … they stumbled and fell" and even more so "If a camp encamps against me, my heart shall not fear."