בסיום הספר, עמוס חוזר ומדגיש שמערכת היחסים שבין ישראל לאביהם שבשמים שרירה וקיימת, על אף התוכחות האמורות לאורך הספר.

עמוס מרבה לתאר את העושר של שומרון, אשר הביא לשחיתות. עדות לכך ניתן למצוא גם בממצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים מאותה תקופה.

הקשר המשמעותי בין ה' לישראל מתבטא גם בתופעת הנבואה, וגם בענישה של העם.

"וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ" (יואל ד', ב)

וקבצתי את כל הגוים - שאז יסבב ה' שיתקבצו כל הגוים במלחמת גוג ומגוג שנבא עליה יחזקאל, והתבאר שם שאז יתעוררו בני אדום להלחם על בני ישמעאל ואחר כך ילחמו בני ישמעאל על בני אדום, וזה יהיה על ידי ה', להוריד אותם אל עמק יהושפט...

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד" (עמוס א', ג)

הנה דמינו כי האל יתברך לא יעניש האדם על עון ראשון שני ושלישי, כי זה ממדותיו שהוא נושא עון ועובר על פשע,

ואמר אליהוא: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב ל"ג, כט) וברביעית יענישו.

We noted several comparisons between the story told in Parashat Toledot of Yitzchak’s truce with the Philistine ruler Avimelekh, and the parallel account of Avraham’s agreement with the same ruler (or a predecessor with the same name).  In both instances, Avimelekh approaches the patriarch to express interest in making a treaty and emphasizes the obvious divine assistance that accompanied the patriarch.

The Torah devotes a lengthy section in Parashat Toledot to the story of Yitzchak’s experiences living among the Pelishtim in the southern Israeli region of Gerar (chapter 26). His difficult and complex relationship with the hostile and envious Pelishtim ended peacefully, when he and Avimelekh, the Philistine ruler, made a formal truce.

Rabbi Yehuda Amital zt"l suggested that the Sages interpreted Yitzchak’s blessing as referring to God’s consistent but independent acts of giving, as opposed to a constant flow of blessing. Yitzchak wanted his descendants not to enjoy the security of endless resources, of a continuous wellspring of blessing, but rather to turn to the Almighty regularly, each day anew, to ask  for a new “giving.”  The greatest blessing and gift is not for the Almighty to provide us with a secure, permanent source of sustenance, but rather for us to call out to him each day, and for Him to then answer our prayers, each time anew.

   We read in Parashat Toledot of the drought that ravaged Canaan during Yitzchak’s time, forcing him to relocate.  God appeared to him and instructed him to settle in the Philistine region of Gerar, in the southern part of Eretz Yisrael, commanding, “Gur ba-aretz ha-zot” (“Dwell in this land” – 26:3).  The Midrash (Bereishit Rabba 64) explains this command to mean, “Establish residence in the Land of Israel – plant, sow, and set in the ground.”