"לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד" (תהילים כ"ז, א)

בקשת פני ה' היא מדרגה עליונה של השתוקקות האדם אל הקב"ה, וזו הדרך של האדם לפגוש את הקב"ה ולקבל את השפע העליון. דוד המלך מבין ויודע שהקב"ה רוצה בכך שהאדם יבקש את פניו ומתאווה לתפילתו, ורק זה מה שנותן לו את העוז לבקש את פני ה'.

מזמור ל"א נחלק לשני חלקים ברורים המייצגים שני מאבקים שונים בעולמו של המשורר ושל בני האדם בכלל.

"לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ" (תהילים ל"ד, א)

"בשנותו את טעמו" - כענין שנאמר (שמואל א כ"א, יא-טו):  

הפסוק "נצור לשונך מרע" (יד) דורש מאיתנו זהירות רבה בדיבורנו. האם בחברה המודרנית, בה קיימת 'זכות הציבור לדעת' אנו מסוגלים לעמוד בדרישה זו?

בשיר שלפניכם שר הזמר עקיבא את ניגונו של המגיד ממזריטש למזמור ל"ג "רננו צדיקים":

רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה
הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ-לוֹ 
שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה
כִּי-יָשָׁר דְּבַר-ה' וְכָל-מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ

"אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה" (ז)

את הפסוק הזה מפרש המצודות דוד:

אתה סתר לי - ויאמר בתפלתו: אתה תהיה לי לסתר מן הפורעניות, ותשמור אותי מכל הצרות לבל יכלו אותי מן העולם.

רני פלט תסובבני סלה - לעולם תסבב אותי ברינה של הצלה. רוצה לומר: כשתבוא עלי צרה למרק העון, ותלך לה, ותבוא שוב, ותחזור ותלך לה, ואז בכל פעם שתלך ארנן רינה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם.

לחן: יהושע לייב נאמן   ביצוע: אריק לביא

במזמור ל"ב מתאר המשורר את קורותיו של האדם השב בתשובה. המזמור מלווה את השב בדרך תשובתו, למן הרגע שחש כי מעשיו רעים, ועד לרגע בו הוא בטוח בעצמו כל כך, עד כי יכול הוא להורות לאחרים את דרך חייהם.

מילותיו החודרות של משורר תהילים: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (ד) ליוו את עם ישראל במהלך הדורות וזכו להסברים שונים מתוך הלך הנפש בדורות השונים.

מהו המבנה המיוחד של המזמור? מדוע יש לראות במזמור אחיד ורצוף? ועל איזו צרה מדבר המשורר?