שאלה יסודית שעולה כשקוראים את פרקי התהילים היא באשר לקשר שבין הפרקים. אם נצא מתוך נקודת הנחה שלא מדובר באוסף מקרי אלא שיש קשר בין הפרקים נצליח להבין את הקשר הרעיוני שבין מזמור ס"ג למזמור ס"ד – הדבקות בה' (שמתוארת במזמור ס"ג) מובילה להתבוננות אמונית במאורעות (שמתוארת במזמור ס"ד).

מה פשר הביטוי המיוחד "בין שְׁפַתָּיִם" (יד) המופיע במזמור? לאיזה מקום יתכן והוא רומז? מדוע מוזכרת היונה? ומה בשורה יש בכנפיה?

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

במזמור ס"ו מזמין המשורר את כל יושבי הארץ לשיר איתו ביחד ולזמר לה'. הוא מזכיר את יציאת מצרים ואף את מעבר הירדן, מצד הדמיון שבהם למצב העתידי בו עם ישראל חוזר ובונה את ארץ ישראל מחדש. והוא קורא לכל העמים להכיר בנס הגדול, לשמוח בו ולהיות שותפים לתהילת ה'. בהמשך המזמור נראה כיצד את כל המאורעות חווה המשורר כחוויה אישית עמוקה מאוד וחזקה, אך יחד עם זאת הוא מוכן לספר ולשתף בכך גם את האחרים ולתרום בכך לחינוכם. 
במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין המזמורים הסמוכים וכן בקשרים שבינו לבין מקורות אחרים, כל זאת לאור הפרשנות ההקשרית.

מזמור ס"ה פותח בהודאה על קרבת ה' במקדש, ההבטחות שהופיעו במזמורים הקודמים מתממשות ועם ישראל בא לארץ ישראל לראות בטוב ה' ולשכון בהיכלו, כאשר הקשר לה' איננו קשר אישי בלבד אלא יש כאן הכנה של הקרקע ל"עדיך כל בשר יבואו" (ג), בהמשך מתואר כיצד המון לאומים באים אף הם ומתפעלים מבריאת ה', ולבסוף מתאר המזמור את ברכת ה' לארץ ישראל שהיא בעצם הבסיס להכל. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים וכן בקשרים שבינו לבין מקורות אחרים.

"יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה' וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב" (תהילים ס"ד, יא)

"אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד" (תהילים ס"ב, י)

אך בני אדם הם הבל, שאין בם ממש, וגם בני איש הגדולים שיש בהם איזה ממש, הם כזב, שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים.

ההקבלה המשלימה בין הפסוקים שבמזמור, השילוב בין שמים לארץ והתוכן הייחודי הם שהפכו את מזמור ס"ז למזמור המיוחד והמוכר שהינו.