"באחרית הימים" (מט, א) בלשון העברית המקראית לפי הפשט איננו 'קץ הפלאות' של ההיסטוריה, אלא 'הימים האחרים', וברכות יעקב רומזות להתנחלות השבטים בארץ האבות בימים שאחרי הגלות ויציאת מצרים.
ראובן יפסיד נחלה שמגיעה לבכור בגלל חטאו הכבד "כי עלית משכבי אביך".
שמעון ולוי יפסידו נחלה בארץ (שכם) ויישארו שבטים נודדים בגלל נקמתם האכזרית על חילול דינה ובגלל יחסם האכזרי ליוסף, שרצו להורגו וגרמו למכירתו – יוסף ובניו הם שינחלו בארץ שכם, שיעקב (ולא שמעון ולוי) לקח "מיד האמֹרי בחרבי ובקשתי" (מח, כב).
יהודה כמנהיג השבטים ינחל את הרי חברון המיוחדים בגפנים וביין, ובחלב העדרים.
"זבולֻן לחוף ימים יִשכֹּן, והוא לחוף אֳנִיֹת, ויַרכָתוֹ על צידֹן" (מט, יג).
יששכר ינחל בעמק הגדול והפורה (עמק יזרעאל), וירבוץ "בין המִשפְּתָיִם" (בין הרי גלבוע, להר תבור). לכן ייאלץ לסבול "מס עֹבֵד" של ערי העמק הכנעניות, שבני יוסף לא יכלו להוריש (יהושע יז, טז), עד ימי דוד.
דן יכה באויבי ישראל (שמשון בפלשתים) כ"נחש שפיפֹן" המפיל סוס ורוכבו.
גד יאסוף גדודים כשבט לוחם, ויגן גם על נחלת ראובן (בגלעד).
אשר יפיק לחם ושמן זית (בגליל המערבי).
"נפתלי אַיָלָה שְלֻחָה" (מט, כא) יירש מרחבים של בקעת שלחין פורייה (בעמק הירדן).
"בן פֹּרָת יוסף, בן פֹּרָת עלֵי עין, בנות צעדה עלֵי שוּר" (מט, כב), כמו גפן פורייה נטועה על מעיין, שבענפיה מטפסת על חומה, יזכו שבטי יוסף לשפע ברכות האבות (בהר המרכזי) במרחבי "גבעֹת עולם", כשבטים מובילים.
בנימין כשבט לוחם (שאול), יאכל "בבֹקר" יבול מוקדם (ביריחו), "ולערב יחלק שלל" (מט, כז), יבול מאוחר (בהרי בית-אל).
באדיבות אתר 929