והוא פלאי

"וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך [דְבָרְךָ] וְכִבַּדְנוּךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי" (שופטים י"ג, יז-יח) 

 

"ויאמר וכו' למה זה תשאל לשמי" - אני איני מבקש כבוד ותפארת מן האדם, כי מלאך אני.

וגם שמי "פלאי", לא ידעוהו שוכני חומר.

וגם כיון כי שם המלאך הוא לפי שליחותו, והוא נשלח ברגע זו לעשות פלאות כמו שנאמר: "ומפליא לעשות" (פס' יט), והיה עתה שמו "פלאי".

וחז"ל ברבה נשא (במדבר רבה י, סוף ה) פירשו שהיה שמו "פלאי" על שם הנזירות, דכתיב: "כי יפליא לנדור נדר" (במדבר ו', ב) .

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

פרק י"ג - מנוח ואשתו

פרקים י"ג-ט"ז 

סיפורו של שמשון הוא הארוך והמפורט ביותר בספר שופטים והוא אף מכיל סיפורים אישיים רבים. ניתן לראות שהרקע לכל סיפורי המלחמה של שמשון בפלשתים הוא חייו האישים של שמשון ובעיקר נשותיו ולמעשה הוא לא ממש הושיע את ישראל מיד הפלשתים אלא נאבק עימהם מידי פעם במאבק בעל אופי אישי שבדרך אגב הועיל לישראל. גם העובדה שהוא מוקדש מבטן מְהָוֶוה, כך נראה, סימן למציאות בעייתית בה אין בנמצא מי שייקח אחריות כמו בימי אהוד ודבורה (על כך ניתן לקרוא בפוסט מאת פרופ' ישראל רוזנסון). אכן תהליך הידרדרות זה החל כבר בימי גדעון שהמלאך שכנעו להושיע את ישראל. העובדה שסיפור קורותיו של שמשון חותם את תיאור דמויות השופטים המוצגות בספר מדגישה את הבעייתיות שבתקופה ובמודל הנהגה זה.  

פרק י"ג 

הפתיחה לסיפור שמשון חריגה משאר סיפורי השופטים בכך ששלב הזעקה לה' חסר בה כליל. לאחר תיאור החטא והעונש מתחיל סיפור לידתו של שמשון. הכתוב אף לא אומר במפורש שה' הקים להם מושיע. יש בכך כדי ללמד על מעין הסתר פנים בו ה' אמנם מרחם על עמו ומקל את עול המשעבדים, אך לא באופן מלא כבעבר. עניין זה מתחבר גם לעובדה שבניגוד לסיפורי פקידה אחרים בתנ"ך אין בפרק שלנו שום רמז לכך שמנוח או אשתו התפללו או קיוו לילד זה ואף לבסוף אין אנו שומעים מהם הודאה לה' על הבטחה זו. מציאות זו מתאימה לעובדה שבפסוק הפותח את הפרק מוזכרים רק החטא והעונש  אך לא מוזכרת הזעקה לה'.
עוד יש להעיר שלמרות שהפרק פותח בסיפור ההתגלות בו מבטיח המלאך את פקידתה של אשת מנוח, עיקרו של הפרק שלפנינו מתמקד בעיקר ביחסי מנוח ואשתו ובתהליך השכנוע שמנוח היה צריך לעבור על מנת להאמין שאכן נגלה מלאך לאשתו וציוה עליה ציוויים שונים. בכך, כפי שנראה, מוצג מנוח כנחות מאשתו שהבינה זאת מייד.

א. פס' ה – "והוא יחל..." – נראה שאת המשך הישועה מהפלשתים אנו נמצא בספר שמואל שם ממשיך מאבק זה בין ישראל לפלשתים ודוד הוא זה שלבסוף יכריע אותם. מודגש אם כן ששמשון, בניגוד לשופטים אחרים, כלל לא הצליח להשתחרר מעול הפלשתים.

ב. פס' ז – יש לשים לב שאשת מנוח אינה מוסרת למנוח את כל מה שאמר לה המלאך. היא לא מספרת לו שהבן שיוולד עתיד להושיע את ישראל.

ג. פס' ח – האם בקשתו של מנוח נצרכת? לכאורה לא שהרי האישה כבר אמרה לו 'מה נעשה לנער היולד'! אם כך הרי שיש כאן ביטוי לכך שמנוח אינו סומך על דברי אשתו ואכן בפשטות המלאך (בפסוקים יב-יד) חוזר בדיוק על אותן הוראות שאמר לאשת מנוח ולא מחדש דבר. אולם ניתן גם לטעון ששאלת מנוח הייתה לאור העובדה שאשתו לא אמרה לו מה התכלית של ההוראות שניתנו לה.

ד. פס' ט – יושם לב לעובדה שהמלאך שוב נגלה אל האישה דווקא! שוב זה מלמד על מעמדו הנחות של מנוח.

ה. פס' כא – "אז ידע מנוח..." – האישה ידעה זאת כבר מזמן ויש כאן ביטוי נוסף לכך שמנוח מוצג באור שלילי.  

Volver al capítulo

תקציר שופטים פרק י"ד

שמשון יורד לתמנה ומוצא שם אישה. הפרק מתאר את סיפור ההתקשרות של שמשון עם האישה מתמנה.

לפני החתונה: שמשון מבקש רשות מהוריו (ב-ד)

שמשון פונה להוריו ואומר להם "קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה" (ב). לא ברור האם שמשון מבקש מהם או מודיע להם על בחירתו, אבל בכל מקרה ההורים מסתייגים: "הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים?" (ג). מה שההורים אינם יודעים - הכתוב מגלה לנו: "כִּי מֵה' הִיא. כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (ד).

בדרך לחתונה: האריה והדבש (ה-ט)

בדרך לתִמנה לפגישת ההורים עם הכלה המיועדת, נקלע שמשון לפגישה לא ידידותית עם "כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג" (ה). למזלו "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'" והוא מצליח לגבור על האריה בקלי קלות. בגוויית האריה משתכנת לימים עדת דבורים. הדבורים שמייצרות דבש, יהוו את פתרון החידה בהמשך.

משתה החתונה והחידה (י-יט)

שמשון מארגן משתה חתונה. כתוכנית הבידור במשתה החתונה, שמשון מציע לרעיו התערבות על חידה: אם הם יפתרו את החידה יקבלו "שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים" (יב), ואם לא - יקבל הוא מהם אותה החבילה. החידה היא "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (יד). הפלישתים מתקשים לפצח את החידה, והם נוקטים בדרך אלימה - הם מאיימים על אשת שמשון.

הכלה הצעירה נשברת אל מול האיומים. היא בוכה באוזני שמשון ואינה מרפה, עד שביום השביעי: "וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ" (יז). הפלישתים ממהרים לנופף לשמשון בפתרון - "מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי" (יח). כעת שמשון צריך לשלם, אבל יש לו דרך מיוחדת לקיים את חלקו בעסקה. "וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה" (פסוק יט).

Volver al capítulo

תקציר שופטים פרק י"ג

פרקנו מספר על לידתו הניסית והמיוחדת של שמשון.

התגלות ראשונה (ב-ה)

מלאך ה' מתגלה אל אשת מנוח בבשורה כפולה: "וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן" (ג), "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (ה). הבן שעתיד להיוולד יהיה נזיר כל ימי חייו, והקדשתו מבטן מחייבת גם את אמו להימנע משתיית יין ושיכר ומאכילת "כָּל טָמֵא" (ד).

דיווח למנוח ופקפוק (ו-ז)

האישה מדווחת למנוח על הביקור הפלאי. דעתו של בן הזוג אינה נוחה מההתגלות, והוא מתפלל ומבקש "בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (ח). הבקשה של מנוח נראית משונה ולפי ההמשך אפשר לשער שמנוח פקפק בדברי אשתו.

התגלות שנייה, דיווח למנוח והוכחה (ח-כג)

ה' נענה לבקשה, ושוב המלאך מתגלה אל האישה. מנוח לא נמצא לצדה, והיא ממהרת לקרוא לו: "וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ... וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ" (י-יא) לשמוע בעצמו את מה שנאמר כבר לאשתו. מנוח מתעקש להאכיל את האיש, "כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא" (טז); הוא רוצה גם לדעת את שמו. המלאך משיב ששמו הוא "פֶלִאי", והמנחה שמביא מנוח הופכת לקרבן, "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ" (כ). כך לא נותר עוד מקום לספק באשר לזהותו של האיש שהתגלה למנוח ולאשתו – "אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא" (כא).

הלידה (כד-כה)

ההבטחה מתממשת: "וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'" (כד).

Volver al capítulo

תקציר שופטים פרק י"ב

בחלק הראשון של הפרק ממשיך הסיפור על יפתח ובחלק השני נזכרים שלושה שופטים "קטנים".

איש אפרים ויפתח (א-ז)

לאחר סיום המלחמה בבני עמון, שבט אפרים פונים ליפתח בכעס וטוענים כלפיו מדוע הוא לא שיתף אותם בלחימה, ומאיימים "בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ" (א). יפתח ואנשי גלעד נלחמים באפרים, ומנהלים מלחמת אחים קשה שתוצאתה איומה: "וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף".

אבצן מבית לחם (ח-י)

אחרי יפתח, שפט את ישראל אבצן מבית לחם. היו לו שלושים בנים "וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ", והוא שפט את ישראל שבע שנים.

אילון הזבולוני (יא-יב)

אילון שהיה משבט זבולון שפט את ישראל עשר שנים, ואין עליו מידע מלבד שמו, זהותו, זמן ההנהגה שלו ומקום קבורתו.

עבדון בן הלל (יד-טו)

עבדון בן הלל מפרעתון שבארץ אפרים, שפט את ישראל שמונה שנים. היו לו ארבעים בנים, ושלשים נכדים "רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם" (יד).

Volver al capítulo

תקציר שופטים פרק י"א

בפרק הקודם קראנו על שעבוד ישראל לבני עמון, והפרק הסתיים בסימן שאלה: "וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד" (י', יח).

פתיחה (א-ג)

בתחילת הפרק ישנה היכרות עם יפתח הגלעדי, שהיה גיבור אך בן של אישה זונה, ולכן אחיו גירשו אותו מביתם. יפתח ישב בארץ טוב והצטרפו אליו אנשים "רֵיקִים" (ג).

מינוי יפתח למנהיג (ד-יא)

לאחר ההקדמה על יפתח, הכתוב חוזר לעסוק במלחמה בבני עמון. זקני גלעד פונים ליפתח ומבקשים שיושיע אותם. אחרי משא ומתן, הכולל תנאי "אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ" – שני הצדדים מסכימים ויפתח מנהל את המערכה מול בני עמון.

דברי יפתח למלך בני עמון (יב-כח)

יפתח מנסה להידבר עם מלך בני עמון לפני הלחימה. יפתח מנסה להסביר למלך בני עמון למה אין הצדקה למלחמה שלו בישראל. על אף הטענות המגוונות של יפתח, מלך בני עמון מסרב לשמוע לדבריו "וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו" (כח).

המלחמה בעמון (כט-לג)

לאחר ניסיון ההידברות שנכשל, יפתח פונה למלחמה. רגע לפני הלחימה יפתח נודר נדר "וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה" (לא). המלחמה מסתיימת בהצלחה כבירה של ישראל "וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לב).

מחיר המלחמה: בת יפתח (לד-מ)

לאחר הניצחון במלחמה, בתו של יפתח יוצאת לפניו בתופים ובמחולות. יפתח מבין שעליו לקיים את הנדר שנדר על ביתו. לאחר שהיא ביכתה על בתוליה, יפתח קיים את נדרו "וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל" (לט).

Volver al capítulo

דמותו של אבצן

Volver al capítulo

שם שמיים שגור בפיו

Volver al capítulo

הריקנות גברה על הכול

Volver al capítulo

שאל שלא כהוגן וקיבל שלא כהוגן

"וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי, וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה...
וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת..." (שופטים י"א, ל-לא; לד)
 


בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת חיי שרה פרשה ס ד"ה (יג יד) הנה

ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן,
לשלשה ניתן להם כהוגן ולאחד ניתן לו שלא כהוגן,

ואלו הן: אליעזר וכלב ושאול ויפתח.

אליעזר: "והיה הנער[ה]" (בראשית כ"ד, יד),
אפילו אמה אחת? אתמהא! 
זימן לו הקדוש ברוך הוא רבקה ונתן לו כהוגן.

כלב: "אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה" (יהושע ט"ו, טז)
יכול אפילו עבד?
זימן לו הקדוש ברוך הוא עתניאל.

שאול: "והיה האיש אשר יכנו... ואת בתו יתן לו" (שמואל א י"ז, כה),
יכול אפילו עבד?
זימן לו הקדוש ברוך הוא דוד.

יפתח שאל שלא כהוגן והשיבו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן,
שאל שלא כהוגן שנאמר: "וידר יפתח נדר לה' ויאמר... והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי... והעליתיהו עולה" (שופטים י"א, ל-לא),
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו יצא גמל אחד, חמור אחד או כלב אחד היית מעלהו לי לעולה?
מה עשה לו הקדוש ברוך הוא? השיבו שלא כהוגן וזימן לו את בתו 
הדא הוא דכתיב [=זה הוא שכתוב]: "ויבא יפתח המצפתה אל ביתו והנה בתו יצאת לקראתו" (שם, לד).

 

 

 

בראשית רבה - מדרש בראשית רבה הוא מדרש אגדה פרשני לספר בראשית. המדרש נערך בארץ ישראל בתחילת המאה החמישית לספירת הנוצרים. בשל היקפו הרחב של המדרש וקדמותו הוא נחשב למדרש האגדה החשוב ביותר מתקופת האמוראים. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

Pages

x