תקציר שמואל א פרק א'
ספר שמואל נפתח בסיפור משפחת אלקנה וחנה, ועלייתם מדי שנה לבית ה'.
תיאור העלייה הראשון - ההליכה הקבועה מדי שנה (א-ז)
אלקנה מגיע "מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם" (א), ולאביו קוראים ירוֹחם. לאלקנה שתי נשים: חנה ופנינה. לראשונה אין ילדים ואילו לשנייה יש. בכל שנה עולה כל המשפחה לבית ה' בשילה. מדי שנה חנה חווה קושי בהתמודדות עם פנינה, ולכן "וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל" (ז).
תיאור העלייה השני - תפילתה של חנה (ח-יט)
באחת הפעמים שחנה ומשפחתה עולים אל בית ה', לאחר שמסתיימת סעודת הזבח המשותפת, קמה חנה וניגשת אל היכל ה': "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר" להקדיש לה' את הבן שייוולד לה, אם תיענה תפילתה (י-יא). עמידתה הממושכת של חנה ועוצמת תפילתה מעורר רושם אצל עלי הכהן שהיא שיכורה. חנה מבהירה לו שהיא לא שתתה יין, אלא היא פשוט מתפללת.
לאחר שעלי מבין את טעותו הוא מברך את חנה "לְכִי לְשָׁלוֹם וֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ" (יז).
תיאור העלייה השלישי - לידת שמואל והקדשתו (כ-כז)
חנה ואלקנה חוזרים הביתה, וה' פוקד את חנה בעקבות תפילתה. ברכתו של עלי מתגשמת וחנה נכנסת להריון ויולדת בן: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו" (כ). כשמגיע תאריך החגיגה בבית ה', חנה לא עולה עם כל המשפחה אלא אומרת "עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה' וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם" (כב). לאחר שנגמל הבן, חנה ממלאה אחר הנדר שנדרה, ומעלה את שמואל אל המקדש בשילה. חנה מודה לה' ומפקידה את שמואל בבית ה': "אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי... וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים..." (כז-כח).
תקציר שופטים פרק כ"א
לאחר המלחמה (א-ד)
בני ישראל נשבעים במצפה שלא להינשא לבני בנימין, ומיד הם מבכים לפני ה' "לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד" (ג). למחרת הם בונים מזבח ומעלים עולות ושלמים.
הטביחה באנשי יבש (ה-יב)
לאחר מכן שוב ישראל פונים למלחמת אחים, והפעם באנשי יבש שלא באו למצפה להילחם בבני בנימין. ישראל חושבים שהריגת הגברים של יבש גלעד תביא לפתרון עבור הגברים הפנויים שנותרו בבנימין: ישראל משאירים בחיים ארבע מאות נשים מיבש גלעד על מנת שיתחתנו עם בני בנימין.
הניסיון לפתור את מצוקת אנשי בנימין (יג-כד)
בני ישראל פונים לבני בנימין ומציעים להם לקחת את בנות יבש גלעד, אך הם "לֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן" (יד). הפתרון הבא כולל חטיפת נשים ביום חג בשילה: ישראל מייעצים לבני בנימין לארוב לבנות שילה "וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ" (כא). בני בנימין עושים כך, והספר מסתיים בפזמון החוזר של הפרקים האחרונים "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (כה).
תקציר שופטים פרק כ'
יציאת כל ישראל למלחמה על בנימין (א-ב)
בעקבות שליחת חלקי הגופה של הפילגש בסוף הפרק הקודם, כל ישראל עולים למלחמה על שבט בנימין. האיש הלוי מספר לבני ישראל על האירוע, ובני ישראל מבקשים משבט בנימין להסגיר את החוטאים. הם מסרבים, וכך נפתחת מלחמת אחים.
היום הראשון ללחימה: ישראל ניגפים (יז-כא)
ישראל שואלים בה' "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה" (יח), וה' עונה "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". בני ישראל קמים להילחם בבנימין אך התוצאה קשה: "וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה" (כא).
היום השני ללחימה: ישראל ניגפים (כב-כט)
ישראל מתחזקים ופונים להילחם שוב בבנימין. העם בוכים לפני ה' ושוב שואלים בה' "הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי", וה' עונה בצורה חיובית, אך שוב הם נוחלים תבוסה. העם עולה לבית אל, צמים ומעלים עולות ושלמים לפני ה'. ה' מבטיח שלמחרת ישראל ינצחו.
היום השלישי ללחימה: בנימין ניגפים (ל-מח)
הפעם בני ישראל נערכים במארב נוסח קרב העי (יהושע ח). כאשר בני בנימין יוצאים מהגבעה להכות בישראל "כְּפַעַם בְּפָעַם", האורב משתלט על העיר ושורף אותה. בני ישראל רודפים אחרי בני בנימין. הקרב מוכרע והתוצאה: "וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב". מכל שבט בנימין נותרו רק 600 לוחמים שנמלטו למדבר.
תקציר שופטים פרק י"ט
סיפורנו מספר על היחסים בין איש לוי מהר אפרים לבין פילגשו מיהודה, ובעיקר האונס הקשה של הפילגש בעיר גבעה שבבנימין.
הפילגש עוברת לבית אביה (ב-ט)
הפילגש בוגדת באיש הלוי, ולכן הולכת אל אביה ושוהה אצלו ארבעה חודשים. לאחר ארבעה חודשים האיש הלוי רוצה להשיב אותה אליו. אביה מעכב את האיש הלוי. לאחר התעקשות שלא ממש מצליחה, האיש הלוי בורח יחד עם הפילגש ושאר הציוד שלהם.
הפילגש בדרך: בין בית לחם לגבעה (י-יד)
אמנם הצליחו הפילגש והאיש הלוי לברוח, אבל הם מבינים שעליהם למצוא מקום לינה מסודר כדי להעביר את הלילה. הנער מציע לאיש הלוי למצוא מקום לינה בעיר היבוסית הקרובה, אך זה עונה לו: "לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה". ההצעה של האיש הלוי היא לישון בעיר גבעה שבבנימין.
הפילגש והאיש מחפשים מקום ללון בגבעה (טו-כא)
הפילגש והאיש הלוי מגיעים יחד לגבעה, אך אף אחד אינו מציע להם מקום לינה, עד שמגיע איש זקן. האיש הזקן שואל את האיש הלוי לשלומו, אינו מוכן שהם יישנו ברחוב ומציע להם לישון בביתו. הכנסת האורחים נראית מושלמת: הוא מציע לו את כל מחסורו ואף אוכל לחמורים.
הפילגש מוצאת החוצה (כב-כז)
הכל היה מושלם עד שאנשי העיר מתאספים סביב הבית של האיש הזקן. האנשים מבקשים להוציא את האורח החוצה. האיש הזקן לא רוצה לפגוע באורח שלו ולכן מציע לאנשי העיר שבחוץ להוציא את בתו הבתולה ואת הפילגש של האיש הלוי. אנשי העיר לא מתרצים, אך בכל זאת הפילגש מוצאת את עצמה מחוץ לבית. אנשי העיר אונסים אותה באכזריות ומתעללים בה במשך כל הלילה. האיש הלוי קם בבוקר לאחר שישן היטב בלילה, רוצה לצאת ולהמשיך במסע אך מגלה "לפתע" את פילגשו "נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף".
האיש הלוי לוקח את הפילגש אל ביתם (כח-ל)
האיש הלוי לוקח את הפילגש אל ביתם באפרים. הוא מחליט לחתוך את גופה לשנים עשר חלקים ולהפיץ את חלקיה לכל שבטי ישראל, וכך להודיע לכולם על המעשה הנורא שנעשה.
תקציר שופטים פרק י"ח
פרקנו נפתח בעובדה הבאה: "וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה". כמו שכבר ראינו בספר יהושע, לפני שרוצים לכבוש אזור שלא מכירים, שולחים מרגלים. המרגלים עוברים בשלוש תחנות ולאחר מכן הצבא עובר גם הוא באותן התחנות:
המרגלים (א-י)
חמישה מרגלים יוצאים מצרעה ואשתאול. פניהם צפונה. המרגלים מגיעים ל"הר אפרים", שאת מקומו המדוייק אנחנו לא מכירים, ושם הם נכנסים למקדש שמיכה בנה בפרק הקודם. אנשי דן פוגשים בכוהן (הלוי), והוא כבר יודע לומר להם האם תצליח דרכם בחיפוש הנחלה. הכהן מבטיח להם בצורה חד משמעית: "לְכוּ לְשָׁלוֹם, נֹכַח ה' דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ". בני דן מרוצים, וממשיכים את דרכם לצפון. אנשי דן מגיעים לליש, ומוצאים עיר שמנותקת מהסביבה. הכול רגוע ושליו, ונראה שיהיה אפשר די בקלות לכבוש את העיר. המרגלים חוזרים לצרעה ולאשתאול עם הבשורה המשמחת.
600 אנשים משבט דן (יא-לא)
לאחר שהמרגלים חוזרים, יוצאים שש מאות לוחמים מצרעה ואשתאול לכיוון ליש כדי לכבוש את המקום ולקבוע שם את נחלת דן. כמו במסלול של המרגלים, גם שש מאות הלוחמים מגיעים אל בית מיכה שבהר אפרים, אלא שהפעם הם לא שואלים את הכוהן על העתיד אלא מחליטים לצרף אותו למסע שלהם עד ליש. הכוהן מנסה להתנגד, אך הוא משתכנע מהטיעון של בני דן: "הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל". גם מיכה מנסה להתנגד אך הוא מבין שאין לו סיכוי והוא חוזר לביתו, בלי הכוהן ובלי התרפים, האפוד והפסל. הלוחמים האמיצים מגיעים אל ליש וכובשים אותה בקלות שהרי "וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם, וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב". בני דן יושבים בליש ומשנים את שם המקום ל"דן". הפסל והכוהן הופכים להיות מקדש קבוע "עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ".
תקציר שופטים פרק י"ז
פרקים י"ז-כ"א בספר שופטים אינם עוסקים בשופטים ובמושיעים אלא בהפך הגמור.
בפרקים אלו אנו מוצאים שני סיפורים גדולים שמתפרסים על פני כמה פרקים. הראשון הוא סיפור מיכה ונחלת דן והשני הוא סיפור פילגש בגבעה והמלחמה בבנימין. שני הסיפורים האלה כנראה התרחשו בתחילת תקופת השופטים (סדר עולם רבה י"ב) והם מציגים מצב בעייתי של שמירת המצוות ורמה מוסרית ירודה בעם ישראל.
פרקנו הוא חלק מסיפור המשתרע על פרקים י"ז-י"ח. בחלק הראשון של הסיפור (פרק י"ז) מסופר על הקמת המקדש של מיכה. ובשביל מקדש צריכים שני דברים שאי אפשר בלעדיהם: אֵל לעבוד אותו במקדש וכהן שיעבוד במקדש. מיכה עושה את שניהם אך בדרך עקומה:
מיכה מכין פסל ומקים את בית האלהים (א-ה)
מיכה (או: "מִיכָיְהוּ") הוא "אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם" (פסוק א). הוא מתוודה בפני אמו שהוא גנב ממנה כסף: "הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו" (פסוק ב). אמו קיללה את הגנב הארור, וכעת היא מנסה לתקן "בָּרוּךְ בְּנִי לַה'". היא גם מקדישה מהכסף סכום מכובד להקמת בית אלהים וליצירת פסל. כך, על רקע של גניבה במשפחה, קללה, ועשיית אפוד ותרפים, הוקם "בֵּית אֱלֹהִים" בבית מיכה.
מיכה שוכר נער לוי כדי שיהיה כהן במקדש (ו-יג)
בתחילה מיכה ממנה את אחד מבניו לכהן, אך אז מגיע נער לוי "מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" ומחפש "לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא" (ח). מיכה מציע לו עבודה ככהן במקדשו, מגורים במקום, משכורת שנתית וגם החזר הוצאות ביגוד ומחיה (הפירוט המלא בפסוק י). הנער מסכים ומיכה מרוצה. "וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב ה' לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן" (פסוק יג).
בפרק הבא עוד נשמע על מקדש מיכה ועל מה שקרה לו.
תקציר שופטים פרק ט"ז
בפרקנו סיפור על שתי נשים, ושני מבנים שנהרסו בעקבות המפגש עם שתי הנשים:
האישה מעזה, הפגיעה בשערי העיר (א-ג)
שמשון מגיע לעזה ומוצא שם אישה חדשה, אשר שמה לא מוזכר. אנחנו יודעים עליה רק שהיא הייתה אישה זונה. מיד לאחר הגעתו, הפלישתים מגלים את מקום הימצאו (האם האישה גילתה להם זאת?). שמשון מבין שפלישתים נמצאים בסביבה, ובזמן שהם מחכים להזדמנות לפגוע בו, הוא מחכה לחצות הלילה, עוקר את שערי העיר ונמלט מהמקום.
דלילה והרס מקדש דגון (ד-לא)
שמשון מתאהב באישה חדשה ושמה דלילה. לא ברור האם דלילה היא פלישתית או ממוצא אחר. הפלשתים מציעים לדלילה כסף כדי שהיא תגלה מה כוחו הגדול של שמשון. לאחר שלושה ניסיונות שמשון מגלה לדלילה את האמת: השיער. בזמן שהוא ישן פלישתים מגלחים את שערו, וכאשר הוא קם - הוא כבר חלש ואינו יכול להתנגד. הם מנקרים את עיניו ואוסרים אותו.
הפלישתים שמחים מאוד על תפיסתו של שמשון, ומתכנסים כדי לזבוח לאל שלהם, דגון. שמשון רואה את כל ההמולה ומבין שיש לו הזדמנות לפגוע בפלשתים רבים, לכן הוא פונה לה' ומבקש: "אֲ-דֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱ-לֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים". שמשון מרעיד את עמודי הבית, והגג קורס על כל האנשים שנמצאים באזור. שמשון מצליח להרוג יותר פלשתים במותו מאשר בחייו.