תקציר שמואל א פרק י'

פרקנו נחלק לשני חלקים שונים. החלק הראשון הוא ההמשך של הפרק הקודם, בו שאול מומלך באופן פרטי, והחלק השני מספר על ההמלכה של שאול בפני כל העם.

משיחת שאול באופן אישי (א-טז)

משיחת שאול למלך מתרחשת בארבע עיניים: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (א). שמואל נותן לשאול רשימה מפורטת של אותות, מפגשים ואירועים שיתרחשו בדרכו הביתה. האותות כולם מגיעים וכך: "וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱ-לֹהִים לֵב אַחֵר" (ט). בתום המסע שאול חוזר הביתה "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד" (טז), אפילו לא לדודו שהתעניין.

משיחת שאול באופן פומבי (יז-כז)

שמואל מכנס את כל העם במצפה להמליך מלך, אך לפני כן הוא מקדים ומזכיר שהמהלך הזה ממש לא לרוחו. כעת יש לבחור מלך, באמצעות גורל. בתחילה נלכד שבט בנימין, לאחר מכן משפחת המטרי ולבסוף המלך שאול בן קיש. אך באופן מפתיע שאול לא נמצא. ה' מגלה היכן נמצא שאול: "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים" (כא-כב). שאול מתגלה ומוצג בפני העם, אך חלק מהעם לא מרוצים מהבחירה בשאול: "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה" (כז). שאול מחריש ולא מגיב.

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ח'

פרקנו עוסק בהמשך הנהגת עם ישראל ובבקשת העם למנות מלך.

ניסיון שמואל למנות את בניו (א-ג)

שמואל כבר מבוגר ולכן הוא ממנה את בניו, יואל ואביה, שימשיכו את דרכו. אך במהרה מתברר שבניו של שמואל לא הולכים בדרך ה', ועל כן יש למצוא חלופה ראויה.

עם ישראל מבקשים מלך (ד-ו)

זקני ישראל מתקבצים ברמה, מקום מושבו של שמואל, ומבקשים ממנו "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (ה). שמואל רואה בעין רעה את הבקשה והוא מתפלל לה'.

תגובת ה', משפט המלך ואישור המלכת מלך (ז-כב)

ה' אומר לשמואל שיש לשמוע בקול העם מכיוון ש"לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (ז), אך יש להזהיר את העם מראש ולומר להם את משפט המלך. שמואל עושה כך ומפרט לעם את משפט המלך, שכולל בעיקר את ההנחה שהמלך יוכל לקחת את רכוש העם. על אף דברי שמואל לעם, הם מעוניינים במלך. שמואל שוב פונה לה', והוא שוב מצדד בעם "שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ" (כב).

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ז'

הארון עובר מבית שמש לקריית יערים (א-ב)

בפרק הקודם, אנשי בית שמש ביקשו לשלוח את ארון ה' לקרית יערים. פרקנו נפתח בהעלאת הארון לקריית יערים. הימצאות הארון בקרית יערים היא חיובית, מאחר שתקופה ארוכה עם ישראל עובד את ה'.

כינוס של כל ישראל במצפה (ג-ו)

שמואל מוכיח את העם על העבודה הזרה שבקרבם: "אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה' הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם" (ג). כפי שראינו בפרקים האחרונים, הרקע הוא מלחמה בלתי נגמרת של עם ישראל בפלישתים. בני ישראל מתקבצים למצפה, צמים ומתפללים לה': "וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַה'" (פסוק ו).

מלחמה בפלשתים (ז-יד)

הפלישתים שומעים שעם ישראל התכנס במצפה, והם בטוחים שישראל עומדים לתקוף אותם בכל רגע. עם ישראל ירא מהפלישתים ופונה אל שמואל. שמואל אינו יוצא חמוש לקרב אלא מקריב קרבנות לה'. התוצאה לא איחרה לבוא: "וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל" (י). הפלישתים מפסידים במלחמה, ובהמשך גם חוזרות הערים של בני ישראל שנכבשו על ידי הפלישתים.

מנהיגות שמואל (טו-טז)

"וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו" (טו). שמואל מסתובב בכל הארץ ושופט את ישראל. כך נעשה שמואל למנהיג הבלתי מעורער של עם ישראל, עד הפרק הבא...

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ו'

פרקנו ממשיך לספר על נדודי הארון והחזרתו מערי הפלישתים לישראל.

הפלישתים מעבירים את ארון ה' לבית שמש (א-יב)

הפלשתים מעוניינים להחזיר את ארון ה' למקומו. הם מבקשים לשלוח אשם, כפיצוי או כפרה: "חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב", בהתאם לאופייה של המכה (ד). בנוסף - הדרך שבה הארון מוחזר תאפשר לוודא שאכן הוא האחראי לנזק. הארון יונח על גבי עגלה חדשה, רתומה לפרות מניקות "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל". אם בניגוד לטבען יישאו הפרות את העגלה עם הארון לכיוון בית שמש, כלומר לישראל - אות היא ש"הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת" (ט). הארון הונח בעגלה ולצדו הארגז עם האשם המוזהב. הפרות אכן יצאו לדרך - היישר לבית שמש.

הארון בבית שמש (יג-כא)

בבית שמש מתקבל הארון בשמחה גדולה ובקרבנות לה'. אך גם בבית שמש הקִרבה לקודש מתגלה כסכנה אמיתית. "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ". אנשי בית שמש, כמו הפלשתים בפרק הקודם, שואלים: "מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱ-לֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה? וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ?" (כ).

הפסוק האחרון בפרק מדווח על כך שאנשי בית שמש מבקשים לשלוח את ארון ה' לקרית יערים. על כך נקרא עוד בפרק הבא.

Volver al capítulo

מי ראוי לשרת את המלך?

"וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּֽוֹ" (שמואל א ט"ז, יח)

 

"וגבור חיל ואיש מלחמה" - הנה קרא גבור חיל מי שהוא בעל אומץ ותוקף, ואיש מלחמה מי שהוא יודע להמציא תחבולות עם אויביו וינצחם.
והנה תאר דוד באלו התארים כי מי שיש לו אלו המדות יותר ראוי לבא בהיכל מלך ואף על פי שלא היה המבוקש ממנו תחלה כי אם שיהיה מטיב לנגן.
"ונבון דבר" - הוא האיש המכלכל דבריו במשפט ובתבונה.
"ואיש תאר" - ולזה הוא יותר ראוי לבא בהיכלי מלך.
"וה' עמו" - כל אשר הוא עושה ה' מצליח ולזה אפשר שתסור הרוח הרעה ממך בהיותו עמך כי מברכת המצליחים יתברכו אדניהם שזה גם כן היה סבה אל שיהיה דוד ראוי יותר לבא בהיכלי מלך. 
ולזה שבחוהו בכל אלו התארים כי כבר ימצאו רבים מטיבים לנגן אך אינם שלמים באלו הענינים כדוד ולזה בחרוהו מבין שאר המנגנים.

 

 

 

רלב"ג - רבנו לוי בן גרשם, חי בפרובנס בין השנים 1288-1344. הוגה דעות ופילוסוף אשר הגה וחקר תחומים רבים של תורה וחכמה. ספריו העיקריים: מלחמות ה' ופירושו לתורה.

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ה'

ארון ה' הובא על ידי ישראל אל המערכה (בפרק הקודם), ונלקח בשבי על ידי הפלישתים. הוא נודד בשלוש תחנות:

תחנה ראשונה: מאבן העזר לאשדוד (א-ז)

ארון ברית ה' מובל מאבן העזר אל אשדוד, שם שוכן בית דגון, האל הפלישתי. למחרת הפלישתים קמים ורואים שהפסל של דגון נפגע, ויום לאחר מכן הוא נמצא שבור מול הארון.

בשלב השני פוגעת מגפה קשה באנשי העיר אשדוד וסביבותיה, וזו מביאה אותם למסקנה: "לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ" (ז).

תחנה שנייה: מאשדוד לגת (ח-ט)

האשדודים סובלים מנוכחותו של ארון ה' בקרבם ומחליטים להעבירו לעיר הפלישתית גת. גם שם ארון ה' לא נשאר חייב, ובעיר מתחוללת מהומה גדולה. כמו תושבי אשדוד, גם תושבי גת מבינים שעליהם להעביר את ארון ה', הגורם לבעיות אצלם.

תחנה שלישית: מגת לעקרון (י-יב)

אנשי עקרון אינם מקבלים בחום את ארון ה', כי הם כבר יודעים מה התרחש לפני כן. לכן הם תוהים: "הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי?!". המגפה פוגעת גם באנשי העיר עקרון "וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם". על חזרת הארון לישראל נקרא בפרק הבא.

Volver al capítulo

מפה לשמואל א פרק יג

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ד'

פרקנו מספר על המלחמה של ישראל בפלישתים ועל המחירים הכבדים של המלחמה. בחלק השני מופיע הדיווח לעלי וההשלכות.

המלחמה (א-יא)

ישראל יוצאים למלחמה בפלישתים. לאחר ארבעת אלפים מתים מהצד הישראלי, מציעים זקני ישראל: "נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ" (ג). הצטרפות הארון לכוחות הלוחמים מעוררת התרגשות במחנה ישראל ולחץ במחנה פלישתים: "אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱ-לֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה... הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר" (ח). זיכרונות העבר מפחידים, אבל העתיד הצפוי לפלישתים אם יפסידו בקרב - מפחיד לא פחות - "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם" (פסוק ט). ההתחזקות הפלשתית עובדת. הקרב מוכרע בתבוסה ישראלית גדולה: שלושים אלף חללים, בהם בני עלי, והמחיר הכבד ביותר הוא נפילתו של ארון ה' בשבי.

הדיווח לעלי (פסוקים יב-כב)

רץ מהמערכה מגיע לעלי שיושב בשילה ו"לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (פסוק יג). הוא מבשר לעלי את הבשורות הקשות בהדרגה: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה" (יז) נפילת הארון בשבי שוברת את עלי; הוא נופל מכיסאו ומת. הבשורות המרות מגיעות גם לאשת פינחס ההרה. מהכאב - נולד הילד, שזוכה לשם המנציח את הרגע הקשה: "וַתִּקְרָא לַנַּעַר 'אִיכָבוֹד' לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ" (כא).

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ג'

פרקנו מספר בצורה ציורית על הנבואה הראשונה שמקבל שמואל.

ה' קורא לראשונה לשמואל (א-ה)

לילה. שמואל שוכב בהיכל ה'. הכתוב מבהיר שבימים ההם "אין חזון נפרץ" (א), כלומר הנבואה לא נפוצה. במהלך הלילה, שומע שמואל קול הקורא לו. מיד שמואל אומר "הנני" ומגיע לעלי. עלי אינו מבין מה שמואל הנער רוצה ממנו, ומחזיר אותו לישון.

ה' קורא שנית לשמואל (ו-ז)

שוב אותו קול נשמע. שוב הולך שמואל אל עלי. שוב עלי אינו מבין על מה שמואל מדבר. הנער חוזר לישון ומנסה להבין את פשר הקול המשונה שקורא לו. הוא לא יודע שה' בכבודו ובעצמו קורא לו: "וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת ה' וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר ה'" (ז).

ה' קורא בשלישית לשמואל (ח-ט)

אותו קול, בפעם השלישית. שמואל כבר אינו יודע מה לעשות, ושוב הולך אל עלי. עלי כבר הצליח להבין באיזה קול מדובר ולכן אומר לשמואל: "וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר ה' כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ" (ט). עלי מכין את שמואל לקבלת נבואה מאת ה'.

נבואת ה' לשמואל (י-יח)

שוב אותו קול. שמואל שומע לדברי מורו ואומר: "דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ" (י). כעת ה' מוסר את נבואתו לשמואל על גורל בית עלי, כפי שקראנו בפרק הקודם. שמואל מוסר את הדברים לעלי על אף הפחד שלו. הפרק מסתיים בשיפוט חיובי על שמואל: "וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַה' הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה" (יט). מנער, הופך שמואל להיות "שמואל הנביא".

Volver al capítulo

תקציר שמואל א פרק ב'

תפילת חנה (א-י)

לאחר סיפור הולדת שמואל, מובאת כאן תפילתה של חנה. חנה משבחת את ה' ומדגישה את גדלותו של ה' לשנות את המציאות מקצה אחד לקצה אחר, כמו למשל: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (ז).

בני עלי מול שמואל (יא-כא)

פסקה זו מנגידה בין בני עלי שחוטאים ובין שמואל המשרת את ה' בצורה ישרה. בני עלי הכהן נהגו בצורה לא מוסרית במשכן, והכתוב מסכם זאת "וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'" (יז). בניגוד אליהם שמואל מוזכר שוב ושוב כמי שעובד את ה' "וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם ה'" (כא).

תוכחת עלי את בניו (כב-כו)

עלי שהיה זקן מאוד, שומע על חטאי בניו והוא מוכיח אותם, ואומר להם: "לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" (כג). עלי מוסיף ומסביר להם כי בחטאים שבין אדם לחברו ה' משמש שופט חיצוני, ואילו בחטאים שבין אדם למקום ה' הוא חלק מהדין עצמו ולכן אין עזרה חיצונית. בני עלי לא שומעים לתוכחת אביהם, וממשיכים בשלהם.

נבואת איש א-להים לעלי (כז-לו)

איש א-להים, שאת שמו הכתוב לא מגלה, בא אל עלי ומטיח בפניו נבואת זעם שעיקרה הכרתת זרעו של עלי והפסקת שירותם בקודש "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ" (לא).

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.