תפילה על עתיד עם ישראל

"עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה" (שמואל א ב', ה)

 

ויתכן לומר כי אמרה זה חנה על כנסת ישראל וכל השירה כולה גם כן על כנסת ישראל, ולכך התחיל בה בלשון "ותתפלל" (ב', א) כי לשון התפלה יפול ברוב על הענינים העתידים ובמעט על מה שעבר. ואמרה זה ברוח נבואה ולכך הושמה במכתב בין הנביאים כי היא נבואה כולה עתידה על צרות ישראל ותשועתם...
ודעתינו בזה הפסוק והשירה כולה כי אמרה חנה כל עניני העולם וצרכי בני אדם תלויים ביד הבורא יתברך וברצונו והוא משגיח בכללים ובפרטים ועושה בהם כרצונו, ואפילו אם יראה לבני אדם שיעשה להם דבר שאינו על רצונם וחפצם, יש להם להתפלל אליו בכל נפשם כמו שעשיתי אני והוא יתן להם בקשתם ורצונם בכל דבר שיהיה חפצם וצרכם...
ואמרה כי אם יהיו ישראל בצרה ובגלות תחת עובדי גילולים הנמשלים לאשה שילדה בנים הרבה והיא מתגאה בהם ושמחה ומתאדרת עליהם בכל עת שתתגבר האשה הרבה בבנים להצר ולהרע לעקרה והיא כנסת ישראל הנמשלת לאשה עקרה שיולדת מעט בנים... לזאת העקרה עוד יבא זמן שתהיה גם היא רבת בנים, בעת שישובו אל ה' בכל לבם ויתפללו אליו בגלותם וצרתם, ואז אותה שהיתה רבת בנים - "אומללה" פירוש נכרתה ונפסקה מלהוליד ולהצליח ומה שילדה יכרת ויאבד, וזה מורה על ביאת משיחנו וענין תשועת ישראל בשובינו לארצינו במהרה בימינו ומיתת הנועדים עם גוג ומגוג כי תהיה בהם מהומה גדולה וישראל ינצלו הטובים שבהם, ועל זה אמר: "רגלי חסידיו ישמור" (ב', ט). וכל הענין נמשך בזה הדרך. ומעתה פתחתי לך הדרך ותבין מעצמך:

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן ע"י ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo
Hebrew
Hebrew
Hebrew
Hebrew

פשוטו של מקרא

"וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ. וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד" (שמואל א א', יז-יח)

 

"ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך" - כמו 'שאילתך'. כאן השמר לך פן תנקש אחרי הסומים הפותרים "יתן" - 'דוניר' בלעז, בלשון בקשה, ונמצאו עוקרין בפתרון תיבה זה כל הפרשה. שאם תפתר "יתן" זה לשון בקשה, נעו מעגלותיה של פרשה זו, ולא תדע מהו שאומר בסמוך "ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד" - פנים זעומות; מה ראתה שלא היה לה פנים עוד? ומה ראתה שאכלה? אם מפני תפילתו שביקש "אלהי ישראל יתן את שלתך"? הרבה התפללו ולא נענו!

וגם כשתגיע למקרא שבסמוך "אך יקם ה' את דברו" (כג), אם לא תלחץ ותסמך על המדרש שאמרו רבותינו (מדרש שמואל ג, ד) – שנה שנולד בה שמואל היה קול יוצא בעזרה: שנה זו יולד בן ושמו שמואל, והוא יושיע את ישראל מכף פלשתים... וכל אישה שהיתה יולדת היתה מוציאה שמו שמואל, וכיוון שגדל ורואין מעשיו אומרים: אין זה שמואל; אף חנה שנפקדה הוציאה שמו שמואל אמר לה אלקנה אישה: "שבי עד גמלך אותו אך יקם ה' את דברו" שיצא קול בעזרה אל הילד בדבר זה – תוכל לדחות המציקים לך.

אך דע לך, כשנכתבה הנבואה, שלימה נכתבה עם פתרונה וכל הצורך, שלא יכשלו בה דורות הבאים, וממקומו אין חסר כלום. ואין צריך להביא ראיה ממקום אחר ולא מדרש, כי תורה תמימה ניתנה, תמימה נכתבה ולא תחסר כל בה. ומדרש חכמינו להגדיל תורה ויאדיר. אבל כל מי שאינו יודע פשוטו של מקרא ונוטה לו אחר מדרשו של דבר, דומה לזה ששטפתהו שבולת הנהר ומעמקי הים מצפין, ואוחז כל אשר יעלה בידו להינצל. ואילו שם לבו אל דבר ה', היה חוקר אחר פשט דבר ופשוטו ומוצא, לקיים מה שנאמר "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת א-להים תמצא" (משלי ב', ד-ה);

כמו בכאן שאם תפתר "לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך" – "יתן" לעתיד, ולא לשון בקשה, שנתנבא עליה שעתיד הקדוש ברוך הוא למלאות שאילתה ששאלה ממנו. ולפי שבטחה על נבואתו הלכה לדרכה וזהו שחנה אומרת לעלי בסוף העניין "אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו" (כז).

 

 

 

רבי יוסף קרא - חי בצפון צרפת, בסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12, תלמיד חבר של רש"י ורש"י אף מצטטו פעמים ספורות. עסק בעיקר בפרשנות המקרא (וכנראה מכאן שמו 'קרא').

Volver al capítulo

החרמת יבש גלעד

"וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ..." (שופטים כ"א, י-יא)

"כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת" (ויקרא כ"ז, כט) 

 

רמב"ן ויקרא פרק כז פסוק כט 

ועוד מצאתי באגדה בילמדנו, תניא רבי עקיבא אומר: החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם, אנשי יבש עברו על החרם ונתחייבו מיתה. ולכך אני אומר כי מן הכתוב הזה (ויקרא כ"ז, טז) יצא להם הדין הזה שכל מלך בישראל או סנהדרי גדולה במעמד כל ישראל שיש להם רשות במשפטים, אם יחרימו על עיר להלחם עליה, וכן אם יחרימו על דבר, העובר עליו חייב מיתה, והוא חיובן של אנשי יבש גלעד, ושל יהונתן שאמר לו אביו (שמואל א י"ד, מד): "כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן", ומהיכן נתחייבו אלו מיתה מן הדין חוץ מן המקום הזה?

 

 

 

רמב"ן - רבי משה בן נחמן, נולד בגירונה שבספרד בשנת 1194 ונפטר בארץ ישראל בשנת 1270. שלט בכל מקצועות התורה, וחיבוריו כוללים פירושים לגמרא ולתנ"ך, פסקי הלכה ותשובות, ואף חיבורים בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל. כתב השגות על ספר המצוות של הרמב"ם. בגיל 73 עלה הרמב"ן לארץ ישראל, ביקר בירושלים ובחברון. חי ונפטר בעכו.

Volver al capítulo

פרק כ"א - שיקום שבט בנימין

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-יד: המלחמה ביבש גלעד
2. פס' טו-כה: חטיפת הבנות המחוללות

הפרק בכללותו עוסק בשיקום שבט בנימין ובמציאת נשים לנותרים ששרדו. החלק הראשון מתאר את המלחמה ביבש גלעד, משום שלא באו למלחמה, אך זה מספק גם פיתרון חלקי לבני בנימין. החלק השני מתאר את הפיתרון לשאר אנשי בנימין.

1. פס' א-יד: המלחמה ביבש גלעד 

א. בפסוקים שלפנינו ישנן קפיצות חוזרות ונשנות בין העבר לעתיד ובין אירוע אחד למשנהו.

ב. פס' א – יש כאן 'הבטה לאחור', תיאור של אירוע שקרה עוד לפני המלחמה כאשר עלו כולם למצפה.

ג. פס' ב – כאן (וכן בפס' ג-ד) מדובר בהווה, לאחר המלחמה ותשומת הלב לתוצאותיה.

ד. פס' ה – הפסוק משלב תיאור של המציאות בהווה עם 'הבטה לאחור' לזמן שלפני המלחמה.

ה. פס' ו – שוב חוזר הסיפור להווה, למציאות שאחרי המלחמה.

ו. פס' י-יב – זהו תיאור קשה מאוד של החרמת עיר רק בגלל שלא באה למלחמה. אפשר שהם ראו בכך שותפות והסכמה למעשי אנשי הגבעה. ניתן לראות סימני השוואה למלחמה במדין (במדבר ל"א).

ז. פס' יד – "ולא מצאו להם כן" – לא נמצאו מספיק נשים, מספר נכון.

2. פס' טו-כה: חטיפת הבנות המחוללות

א. פס' טו – שוב חוזר הכתוב על העובדה שהעם ניחם (עיינו לעיל פס' ו) ושוב נשאלת השאלה מה נעשה לנותרים (עיינו לעיל פס' ז) ובכך ישנה תחושה כאילו יש כאן סיפור חדש העומד כשלעצמו. פס' יד הוא המקשר בין שני החלקים בפרק כאשר הכתוב מזכיר שישנם עוד 200 גברים שלא נמצא להם פיתרון.

ב. פס' יט – לא ברור לגמרי לאיזה חג מתכוונים. התיאור הגיאוגרפי של שילה מלמד על כך שהמקום אינו מוכר! אכן לפי חז"ל (בב"ב יד.) שמואל כתב את הספר זמן רב לאחר חורבן המקום. אולם למעשה יש בכך רמז כבר לאי מרכזיותה של שילה עוד כשהייתה בנויה, בתקופת ספר שופטים. (על כך ניתן לקרוא גם בפוסט מאת יאיר דב וייץ)

ג. פס' כב – הפיתרון הוא בכך שאבות הנשים הללו (או אחיהם! השוו לסיפור עבד אברהם בארם נהרים, בראשית פרק כ"ד) לא נתנו מיוזמתם את הנשים ולא עברו על השבועה.

Volver al capítulo

חסרון ההנהגה

 

"בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת" (א)

פסוק הפתיחה לפרק מקשר בין המצב שבו אין מלך בישראל, ובין סיפור כיבוש ליש בידי שבט דן. מצודת דוד מסביר את הקשר ההדוק בין השנים כך: כיוון שלא היה מלך שילחם את מלחמותיהם ויגייס לכך את כל העם, היה על בני דן ללכת לבדם כשבט לחפש ולהלחם עבור נחלה.

הפרשנים חלוקים בשאלה מתי בדיוק התרחש סיפור חיפוש הנחלה של שבט דן, כאשר רש"י ופרשנים נוספים טוענים שהמקרה חל בתחילת תקופת השופטים, ואילו הרד"ק מביא הוכחה לכך שסיפור זה מתאים מבחינה כרונולוגית לסדר המובא בתנ"ך - בין ימי שמשון לימי עלי.

כך או כך, נראה שכותב הספר בחר בכוונה לסדרו כך שסיפור זה יופיע צמוד לסיפור שמשון, ואף ניתן לראות את הדימיון ביניהם - שמשון מגיע משבט דן, ורוח ה' שורה עליו "בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (י"ג, כה), שם לימים הוא גם נקבר (ט"ז, לא). באופן מפתיע, המרגלים משבט דן באו מאותו מקום: "וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-דָן... מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ" (ב). נחלת דן משתרעת על פני לא מעט ערים, כפי שמתואר בספר יהושע פרק י"ט (פסוקים מ- מח), וזהו צירוף מקרים המושך את העין שדווקא הנקודה בנחלה שאליה משתייך שמשון באופן כה מובהק - היא הנקודה ממנה הגיעו המרגלים.

פירוש 'חומת אנך' על שופטים מסביר שסמיכות הסיפורים הללו והזיקה ביניהם באים להראות שאילו היה שמשון חי בתקופה זו, הוא בוודאי היה עוזר להם לכבוש את העיר ליש לבדו, ובכך מציל אותם מהעבירה הגדולה של לקיחת פסל מיכה.

משני הפירושים שהבאנו, כל אחד בדרכו, עולה כי הביקורת על כיבוש העיר ליש על ידי בני דן, מתיחסת לחוסר המשווע בהנהגה ממוקדת ואחידה שתדאג לעם ותכוון אותו.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

חטא הבורות

 

בפרקנו ישנן שלוש דמויות מרכזיות: מיכה, אמו של מיכה, והנער הלוי. שלוש הדמויות אינן מאופיינות כרעות להכעיס, להיפך - ניתן לראות שיש בהן סממנים רבים של יראת שמים: שם ה' שגור בפי אמו של מיכה; ומיכה בעצמו מתלהב ומתעדף את הנער הלוי על פני בנו שלו ככהן בבמה, מתוך נסיון להתקרב לציווי התורה המקרב את שבט לוי לכהונה.

אולם את כל אלו ניתן להגדיר כ"כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". דבר זה בולט לנו בדברי אם מיכה על הקדשת הכסף: "הקדשתי את הכסף לה'... לעשות פסל ומסכה" (ג). למרות שכוונתו של מיכה היתה "לשם שמים" הוא גרם לאלפים ואולי רבבות לחטוא בעבודה זרה, פשוט מכיוון שהוא לא ידע שזה אסור.

את הפער הגדול שאנחנו מוצאים כאן, בין כוונותיו של מיכה לבין ידיעתו את ההלכה, ניתן לזקוף במידה רבה להיעדרות האב מהסיפור; אך מעבר לכך בולט חסרונם של הדמויות העיקריות שתפקידן ללמד את בני ישראל תורה ומצוות - הכהנים.

היעדרותם של הכהנים מקרב עם ישראל והתרכזותם במקום אחד - סביב המשכן בשילה, גרמה לפער גדול בין המטרות שאנשים כמו מיכה שאפו אליהן, לבין ידיעת ההלכה בפועל.

במובן מסוים, מצב עניינים זה מטרים את תיאור השחיתות שאפיינה את המשכן בפתיחת שמואל א' והניתוק של העם ממנו ומדבר ה' האמיתי - "ודבר ה' היה יקר בימים ההם" (שמואל א ג', א)

המרכז שנוצר בבית מיכה מלא בעקרונות נעלים של רצון להתקרב לה', הכנסת אורחים ודאגה לאחר; אך גם בעבודה זרה, הפרת שבועות ושטחיות. לעומתן במשכן בשילה קיימים שמירת ההלכה ולימוד התורה, אך המטרה האמיתית של המשכן וכהניו - לשרת את העם ולקרבם לה' - נזנחת בצד.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.