בפרשת דוד ובת שבע אנו קוראים על מעשים חמורים של דוד. כיצד ניתן ליישב את גדולתו של דוד "נעים זמירות ישראל" עם מעשים אלה? מדוע המשיך למלוך גם לאחר הפרשה? ועל שום מה הוא נחשב לאחד משבעת אבות העם היהודי, האושפיזין המבקרים בחג הסוכות, ונאמר עליו שמזרעו יבוא המשיח? האם ניתן ליישב את הקושי באמצעות דברי סנגוריה על דוד המלך?

אפשרות אחת ללימוד סנגוריה על דוד היא לומר שמה שלכאורה נראה כעבירה כלל איננו עבירה, או שבמציאות אין חומרת המעשה כפי שנדמה מלכתחילה. בדרך הראשונה נקטו חז"ל באומרם: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נ"ו ע"א). כך למשל הוסבר שבאותה העת נהוג היה שמי שיוצא למלחמה נותן גט לאשתו, ולכן לא היה אוריה נשוי לבת-שבע, ודוד המלך לא חטא בניאוף. עוד הוסבר שאוריה היה מורד במלכות ומותו הוא עונש ראוי על מרידה זו. המחפש נסיבות מקלות יוכל אולי למוצאן בעובדה שדוד הבין את הפסול שבמעשהו הראשון, וניסה להביא לתיקונו ולמניעת ההסלמה, ואולם הסירוב של אוריה לשתף פעולה עם המהלך, הוא שהביא להתדרדרות נוספת, וכך הגיע דוד אל המהלך האחרון והחמור.

דרך סנגוריאלית אחרת ליישב את אותו קושי, איננה כופרת כלל ועיקר בחומרת המעשים שנעשו. דרך זו, שמשקפת בעיניי עיקרון מוסרי חשוב מאין כמוהו, גורסת כי האדם, כל אדם, הוא יותר מהמעשה הגרוע ביותר שהוא אי פעם עשה, וכי ניתן לחזור בתשובה גם מן החטאים החמורים ביותר. על פי דרך זו, אין הכרח להתכחש למעשיו הקשים של דוד המלך כדי להכיר בגדולתו.

לא פעם אנו רואים בתקופתנו כי מעשה העבירה שעשה אדם הופך להיות חלק מהגדרתו החברתית כסובייקט. כך הביטוי "עבריין" משמש לעתים באופן המגדיר את המהות הפנימית ואת תכונות האופי של האדם, ולא רק את העובדה שביצע מעשה שהוא בגדר עבירה על החוק. והמרצה עונשו מאחורי סורג ובריח הוא "אסיר", ולעולם יהיה "אסיר משוחרר". תיוגים אלה ישפיעו על שארית חייו ועל יכולתו לחזור לחיות חיים רגילים.

מפרשת דוד ובת שבע אנו לומדים על האנושי ועל הערך של תקנת השבים. אל לנו לצמצם את האדם למעשה העבירה, חמור ככל שיהיה. כך לגבי כל אדם וכך גם לגבי דוד המלך: עלינו לזכור את התוכחה המוסרית והחברתית של נתן הנביא. ויחד עם זאת, אנו זוכרים גם את חייו המלאים של דוד ואת גדולתו לפני אותו מעשה ואחריו. וניתן לומר עליו, לאחר שהודה, התחרט ונענש, כי חטאו גדול אך כך גם כפרתו.

באדיבות אתר 929