תפילתו של דוד במערה
"וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים" (שמואל א כ"ד, ד)
רד"ק תהלים פרק קמ"ב פסוק א
משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה - תפלה כשהלך שאול לבקשו על פני צורי היעלים (שמואל א כ"ד, ג) ונחבא דוד במערה מפניו, כמו שכתוב: "ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים" (שם, ד), ושם במערה חיבר זאת התפלה ואמר:
(א) מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה.
(ב) קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן.
(ג) אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.
(ד) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי.
(ה) הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי.
(ו) זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה' אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
(ז) הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי.
(ח) הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי.
רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.
סלע המחלקות
"וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל־כֵּן קָֽרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת" (שמואל א כ"ג, כח)
אפשר דהכונה באמרו "על כן" כי הנה יש כמה טעמים לקרותו 'סלע המחלקות':
או כי בסלע ההוא נפרדו שאול ואנשיו מדוד ואנשיו.
או כי אחר כך כשדוד ואנשיו עוברים בסלע דוד המלך עליו השלום ואנשים שהיו עמו במעשה הזה היו מברכים שעשה נס במקום הזה ויתר אנשים שלא היו אז לא היו מברכין וזהו שנקרא סלע המחלקות.
אך העיקר שאנשי שאול היו חלוקים יש מהם אומרים עתה דוד בידינו נקחנו, ויש אומרים מלחמת ישראל קודמת, ושאול הכריע ללכת וזהו שנאמר "וישב שאול מרדוף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים" והוא הנס הגדול שהכריע שאול כן.
החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי, צאצא למשפחה מפוארת שמקורה בקשטיליה ובמרוקו, נולד בשנת תפ"ד (1724) בירושלים. ביהדות המזרח ובאיטליה נחשב החיד"א כגדול רבני דורו. אישיותו היתה רבגונית - פוסק ומקובל, איש תלמוד והלכה, ביבליוגרף, עסקן ציבורי ומחבר פורה להפליא. הוא נסע הרבה בעולם, והשאיר רישומיו מנסיעותיו הרבות והארוכות בכתובים.
הטעיית החושים
שני חושים מופיעים אצלנו בפרק בצורה מאוד בולטת: הראיה והשמיעה. לאורך הפרק חושים אלו מבטאים את היחס המשולש בין דוד, שמואל ושאול.
השורש ר.א.ה מופיע 7 פעמים לאורך הסיפור.
הפרק פותח בקריאה לשמואל למשוח מלך מבני ישי, "כִּי-רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (א). בעקבות הקריאה של ה' שראה בבני ישי מלך שמואל מנסה גם הוא לראותו, אך בנסיון הראשון לחקות את הראיה של ה', הוא מבין "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"(ז). למרות ששמואל נקרא "הרואה", הוא לא מצליח לראות את הראיה העמוקה ללבב.
לעומת הראיה של שמואל, אצל שאול מתבלטת דווקא השמיעה. שמואל מפחד ללכת למשוח את דוד למלך, כי "אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (ב). כאשר רוח ה' עוזבת את שאול, הדרך שלו למלא את החסר היא באמצעות השמיעה, באמצעות הנגינה. גם לכל אורך מלכותו של שאול אנחנו מתוודעים ליכולת שלו לשמוע ולהקשיב לרצון העם, לטוב (בסיפור יבש גלעד) אך גם למוטב (בזבח בגלגל ובמלחמת עמלק).
ראיתו של שמואל ושמיעתו של שאול מטעות אותם, אבל דווקא הכוח המיוחד של דוד הוא זה שמתגלה בפרק הזה. דוד אינו תלוי בעצמו בחושים הללו ואינו טועה בהם, המיוחדות של דוד מתבטאת ביכולת שלו דוקא להיראות ולהישמע. ה' רואה את דוד כראוי למלוך, ושאול שומע את נגינתו של דוד.
את היכולת הזו של דוד להיראות ולהישמע הוא רוכש מרעית הצאן. כרועה צאן הוא מוביל את צאנו הן על ידי השמיעה - ניגוניו, והן על ידי הראיה - הצאן פוסעות בעקבותיו. יכולת זו היא זו שיכולה להוביל אותו למנהיגות אמיתית, שבזכותה הוא זה שנבחר למלוך על ישראל.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער