איפה נמצאת צקלג?

 

השם צקלג נחשב ליוצא דופן בארץ, מאחר שהוא היחיד שמקורו פלשתי ולא שמי-כנעני. העיר מוזכרת בספר יהושע ובספר שמואל כעיר פלשתית סמוכה לגת, שלאחר מכן הופכת לעיר בממלכת יהודה. בזמן שדוד בורח משאול, מאפשר לו אכיש מלך גת להתגורר בצקלג. לאורך השנים הציעו חוקרים לפחות 12 איתורים שונים לצקלג בשפלה ובצפון הנגב. אולם עתה מציעים פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, סער גנור מרשות העתיקות ופרופ' קייל קיימר מאוניברסיטת מק-קווארי שבאוסטרליה, לזהות את צקלג באתר חירבת א-ראעי שליד קרית גת.

האתר נחפר על ידי משלחת חפירות בראשות גרפינקל וגנור מאז 2015. במקום התגלו שתי שכבות יישוב משמעותיות, הראשונה מהתקופה הפלשתית מהמאות ה-12 וה-11 לפני הספירה והשנייה מהמאה העשירית לפני הספירה, תקופת שלטונו של דוד המלך. "אף אחד מהמקומות שהוצעו עד כה לא מתאים מבחינת המיקום והרצף ההיסטורי", אמר גרפינקל.

בחפירות התגלו מבנים מסיביים מהתקופה הפלשתית וממצאים אופייניים לתרבות הפלשתית. כלים אחרים שהתגלו במקום דומים לכלים שהתגלו בחפירות באתרים פלשתיים באשדוד, אשקלון, עקרון וגת (תל צפית). בדיקות פחמן 14 השלימו את תארוך שכבת ההתיישבות הזו למאה העשירית לפני הספירה.

חפירת חירבת קיאפה, שבה התגלה יישוב מבוצר, הציתה מחדש את הוויכוח הארכיאולוגי על אודות ממלכת דוד ושלמה. בניגוד לגישה הביקורתית, גרפינקל טוען שקיאפה היא הוכחה לכך שדוד שלט לכל הפחות עד לשפלת יהודה. חוקרים אחרים דחו את הפרשנות הזו וטענו כי אין הוכחה לקשר בין קיאפה לבין ירושלים וכי הדבר לא מוכיח שדוד המלך שלט בממלכה רחבת ידיים. מאז חפרו גרפינקל וגנור גם בתל לכיש וגם בחירבת אל-ראעי. שתי החפירות האלו, על פי הפרשנות שלהם, משלימות את תמונת ממלכת דוד. לטענתם הממלכה הירושלמית שלטה במאה העשירית לפני הספירה על שטח לא גדול בין ירושלים חברון וקיאפה, השלוש האלו היו גם שלוש הערים המבוצרות היחידות בממלכה. מלבדן היו עוד כעשרה או עשרים כפרים לא מבוצרים וכן אוכלוסייה נוודית.

חוקרים אחרים דוחים את הפרשנות של גרפינקל וגנור, וטוענים שהזיהוי עם צקלג אינו סביר. "כל העדויות מהמקרא מצביעות על כך שצקלג נמצאת הרבה יותר דרומה, באזור הנגב", אומר פרופ' אהרן מאיר מאוניברסיטת בר אילן, מחשובי חוקרי התרבות הפלשתית בארץ. "ללא הוכחה ניצחת, כמו כתובת שמזהה את האתר, אי אפשר לטעון שזה צקלג", אומר מאיר ומוסיף: "יש הרבה אתרים בארץ וגם אתרים חשובים מאוד שלא מוזכרים במקרא. לא כל אתר שנחפר צריך לזהות כנקודת ציון במקרא".


נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך כתבה ב"הארץ" 

Volver al capítulo

זהירות, לשון הרע!

"וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה" (שמואל ב י"ט, ל)

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת "אתה וציבא תחלקו את השדה" (שמואל ב י"ט, ל) יצתה בת קול ואמרה לו: 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה'.

אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו. 

 

Volver al capítulo

מה קרה לבְנֵי אבשלום?

"וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בחיו [בְחַיָּיו] אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב י"ח, יח)

 

"כי אמר אין לי בן" - ולמעלה כתיב "ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת" (שמואל ב י"ד, כז)

היו לו אלא שמתו לפיכך עשה לו המצבה הזאת להיות לו לזכרון אחר מותו שהיו אומרים 'יד אבשלום' ויד פירושו מקום וכמוהו רבים.

ובדברי רבותינו זכרונם לברכה יש מי שאמר שהיה לו בן אלא שלא היה הגון למלכות.

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה


תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:

כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה,

שנאמר "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" וגו' (שמואל א י"ח, יד),

אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?

אלא מה אני מקיים "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע" (שמואל ב י"ב, ט)? - שביקש לעשות ולא עשה... 

"את אוריה החתי הכית בחרב" (שם) - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת.

"ואת אשתו לקחת לך לאשה" (שם) - ליקוחין יש לך בה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו...

"ואותו הרגת בחרב בני עמון" (שם) - מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו - אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא? מורד במלכות הוה, דאמר ליה: "ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים" (שם י"א, יא)...

 

Volver al capítulo

שאלה חינוכית

 

ישנן שיטות רבות בפירוש חטאו של דוד. הבעיה העקרונית היא בפער בין ה'פשט' לבין מאמרו של ר' יונתן: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (בבלי שבת נו ע"א).

נראה כי יש כאן שאלה רחבה יותר: האם ניתן לייחס לאישי המקרא חטאים חמורים? זוהי שאלה מוסרית בסיסית. שיטת ר' עקיבא, ובעקבותיו תנאים ואמוראים רבים, מניחה שהדבר ייתכן. לעומת זאת, ר' שמעון בר יוחאי, ובעקבותיו תנאים ואמוראים אחרים, נוקטים דרך המצמצמת את החטא.

מחלוקת המפרשים איננה מתחילה בהכרח בשאלת האמת או בשאלת פשטי הכתובים. היא נעוצה בעמדת יסוד מוסרית או פדגוגית: מה מותר לתרגם, וכיצד יש לדרוש. גם אם אין עמדה זו מוצגת במפורש כמניע הפרשני, היא קיימת מתחת לפני השטח. ה"דרך האחת" (המוזכרת בדברי הרב יעקב מדן) הולמת את שיטת ר' עקיבא, שאינו מהסס להציג דופי באישי המקרא. הדרך השנית (היא שיטת מו"ר הגר"א נבנצאל), היא הדרך של התנאים המנוגדים לר' עקיבא עד הקצה האחר, הגורסים שהדרך החינוכית הנכונה היא להציג את אישי המקרא בטהרתם. לדעתם, הצגת חטאיהם כמשמעם יש בה חשש תקלה; והם פוסקים, שלא רק בתרגום לעמי ארצות והדיוטות בבית הכנסת יש להקפיד בכך, אלא גם ליושבי בית המדרש בדורות האחרונים עשוי להיגרם נזק רוחני אם יבארו החטאים כמשמעם.

בדרך זו, לא ייתכן לומר גם שמשיח ה' חטא בחטא כה חמור. אינני מאמין שנעלמו מעיניו של הגר"א נבנצאל כל המקורות המעידים על כך שדוד חטא בחטא חמור. אלא שהגר"א נבנצאל מורה שיש לנהוג כמאן דאמר "כל האומר... אינו אלא טועה".

לענ"ד, הבעיה כלל איננה בפרשנות המקרא. הדיון הוא בהנחות היסוד המוסריות, ובמגמות חינוכיות.

אחת משאלות היסוד שצריך לתת עליה את הדעת היא שאלה חינוכית. כיצד ראוי ללַמד תנ"ך בציבור, וכיצד ילַמד הסופר בבית המדרש. מן ההלכה עולה, שאפשר שאפילו בלא מחלוקת השיטות, יכול אדם לסגל לעצמו שתי דרכים. לא הרי מה שהוא מלמד בבית המדרש לחכמים, כהרי מה שהוא מפרסם בכתב-עת המיועד לציבור הרחב. כדבר הזה מצינו לא רק בתרגום המקרא ופירושו, בעולם האגדה והדרש, אלא גם בעולם ההלכה הסדור והקצוב. פוסקים מבחינים בין מה שהם מורים ליחיד, לבין מה שהם מפרסמים בציבור; בין מה שכותבים בסגנון רבני בחיבור למדני לבין מה שכותבים בספרי הלכה מקוצרים המיועדים לציבור הרחב.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות

Volver al capítulo

לפשר עצת אחיתופל

"ויֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה. וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ" (שמואל ב י"ז, א-ב)

 

...צריך גם כן שלא ירדוף אבשלום, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו

 רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה חתני.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

תקציר שמואל ב פרק ז'

בקשת דוד (א-ג)

לאחר שדוד בנה את ביתו והעלה את ארון ה', הוא מרגיש לא בנוח שביתו הוא בית ארזים בנוי ואילו ארון ה' נמצא באוהל פשוט. לכן הוא פונה אל נתן הנביא ועוד לפני שדוד מספיק לשאול משהו, נתן כבר אומר לו בצורה ברורה: "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ" (ג).

דחיית הבקשה על ידי ה' (ד-יז)

באותו הלילה ה' נגלה בחלום אל נתן ומבהיר לו שבקשתו של דוד נדחית. ה' מסביר לנתן בנאום ארוך שארון ה' אינו צריך כרגע בית ארזים מפואר, ועד היום הוא שכן במשכן ארעי. בכל מקרה מבטיח הקב"ה שבנו של דוד יבנה את בית ה': "וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם" (יב-יג). בפרקנו לא מופיע הסבר מדוע דוד לא יכול לבנות את בית המקדש.

תפילת דוד לה' (יח-כט)

לאחר שנתן מוסר לדוד את דברי ה', דוד פוצח בתפילה נרגשת לקב"ה. בניגוד למצופה, דוד אינו מנסה להתווכח או להבין מהי הסיבה שה' לא מעוניין שהוא יבנה לו בית כעת. דוד פשוט מודה לה' על מה שיש כרגע, ומכריז: "אַתָּה הוּא הָאֱ-לֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת" (כח).

Volver al capítulo

תקציר שמואל ב פרק ו'

העלאת ארון ה' מבית אבינדב (א-ה)

אחרי שדוד מכתיר את ירושלים בתור עיר הבירה של הממלכה ובונה שם את ביתו, הוא מעוניין להעלות את ארון ה' לירושלים. דוד ואנשיו לוקחים עגלה חדשה ומעלים בעזרתה את ארון ברית ה'. כולם שמחים וצוהלים: "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים" (ה).

עוזה: מעשהו וגורלו (ו-יא)

הדברים לא מתנהלים כמתוכנן. עוזה נוגע בארון ה' כדי שלא ייפול ונענש במוות מיידי: "וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱ-לֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים" (ז). המוות של עוזה עוצר את החגיגות ואת העלאת ארון ה', אשר עובר לבית עובד אדום הגתי למשך שלושה חודשים.

העלאת ארון ה' מבית עבד אדום (יב-יט)

לאחר שלושה חודשים שבהם ארון ה' השרה ברכה בבית עובד אדום, דוד וכל ישראל חוזרים להעלות את ארון ה' לירושלים. דוד מכין אוהל מיוחד לארון ה', ושם הוא מניח אותו. לאחר מכן עם ישראל עורך חגיגה גדולה שכוללת קורבנות ואכילת לחם.

מיכל: מעשה וגורלה (כ-כג)

אך אשה אחת איננה שותפה לשמחה - מיכל בת שאול, אשת דוד. מיכל רואה את דוד "מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר" (טז), והיא בזה לו. כשדוד מגיע הביתה היא מטיחה בו את כל מה ששמרה בבטן: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים" (כ). דוד משיב למיכל ומזכיר את בית אביה: "לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ... וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה" (כא-כב). בעקבות סיפור זה, למיכל לא היה ילד עד יום מותה..

Volver al capítulo

תקציר שמואל ב פרק ה'

פרקנו מספר על בניית מלכותו של דוד בכמה וכמה חזיתות: טקס המלכה נוסף, כיבוש ירושלים, בניית המשפחה, המלחמה האחרונה בפלשתים ותבוסתם.

המלכה נוספת (א-ה)

לאחר שאיש בשת נרצח בפרק האחרון, דוד מומלך על כל ישראל. כל שבטי ישראל מגיעים אל דוד לחברון ומציינים שלושה נימוקים לבחירה שלהם בדוד למלך: טיעון משפחתי ("הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ"), טיעון פוליטי ("אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִי אֶת יִשְׂרָאֵל") וטיעון דתי ("וַיֹּאמֶר ה' לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל").

כיבוש ירושלים (ו-י)

כשמכוננים מלכות יש להגדיר את עיר הבירה של הממלכה. דוד פונה אל היבוסים ובדרך לא ברורה מצליח לכבוש את העיר היבוסית, הלא היא ירושלים. דוד קובע את משכנו שם.

קשרי חוץ (יא-יב)

מלך חזק נבחן לא רק בממלכה שלו אלא בקשרים שהוא יוצר עם ממלכות שכנות. כך לדוגמה, חירם מלך צֹר שולח לדוד חבילה נאה כתשורה: "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר" (פסוק יא). בעזרת החומרים האלה נבנה ביתו של דוד.

משפחה וילדים (יג-טז)

כעת אנו שומעים על הרחבה נוספת של משפחת המלוכה. המלך דוד לוקח עוד נשים ופילגשים, ונולדים לו ילדים נוספים. הכתוב מפרט אותם בשמותיהם. הרשימה שמופיעה בפרק אינה מתאימה מצד הכרונולוגיה, שהרי גם שלמה נזכר שם. זהו סיכום של ילדי דוד, שחלק מהם נולדו רק מאוחר יותר.

המלחמה האחרונה בפלשתים (יז-כה)

דוד כבר נלחם בעמלק רגע לפני מות שאול, ובמשימה הזו הוא הצליח, בניגוד לשאול. כעת דוד עומד בפני משימה נוספת והיא המלחמה בפלשתים. הפעם דוד שואל את הקב"ה וה' עונה לו, וזאת, בניגוד לשאול, שה' לא ענה לו, ולכן היה צריך ללכת לבעלת האוב. דוד עושה בדיוק כפי שה' אומר לו: "וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'" (כה), וכך מצליח למגר את האיום הפלשתי על ישראל. מכאן והלאה לא נפגוש עוד בפלשתים במלחמה משמעותית שלהם בעם ישראל.

Volver al capítulo

תקציר שמואל ב פרק ד'

פרקנו מספר על רכב ובענה שהרגו את איש בשת, כרתו את ראשו ובאו לפני דוד. אמנם מעשה זה סיים את המאבק מול בית שאול, אך דוד איננו שמח בכך, ומעניש את רכב ובענה ומביא למותם.

מעשה רכב ובענה (א-ז)

רכב ובענה היו שרים בממלכת שאול. הכתוב לא מספר למה, אבל בני משפחתם של רכב ובענה ברחו אל גת והסתתרו שם, אולי על רקע סכסוך כלשהו. כעת רכב ובענה מרגישים שזו ההזדמנות לסגור חשבונות עם ממלכת שאול. הם נכנסים לביתו של איש בשת, הישן שנת צהריים ללא שומרים, ועורפים את ראשו.

אחרית רכב ובענה (ח-יב)

רכב ובענה מעוניינים לשמח את דוד ולהראות לו שהם הרגו את האויב המרכזי שלו כרגע. הם מגיעים אל דוד המלך ומציגים בפניו את ראשו של איש בשת. דוד מיד מבקר את רכב ובענה: "אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ" (יא). דוד מתקשה להכיל את הרוע של רכב ובענה ומצווה להרוג אותם. נערי דוד קוצצים את ידיהם ורגליהם של רכב ובענה, ואת ראשו של איש בושת הם קוברים בחברון, בקבר אבנר.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.