עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורו של הרב דוד מנחם
באדיבות אתר 929
רעיונות גדולים במילים פשוטות
אחת הטענות של עמוס כלפי העם היא שהנביא מדבר ומדבר ואף אחד לא שומע. ולכן הוא ממשיל את זה למציאות המוכרת בעת שמיעת שאגה: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי ה' דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא" (ח). המדרש מבין את דבריו של עמוס בדרך מאוד אנושית (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש ד):
"ויעל עשנו" (שמות י"ט, יח) -
יכול כעשן זה בלבד? תלמוד לומר: "כבשן" (שם);
אי כבשן, יכול ככבשן זה בלבד?
תלמוד לומר: "וההר בוער באש עד לב השמים" (דברים ד', יא).
ומה תלמוד לומר "כבשן"? לשכך האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.
כיוצא בו: "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג', ח).
וכי מי נתן כח וגבורה בארי? לא הוא? אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו,
לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע...
המדרש מתאר את מתן תורה ומתחיל בתיאור של העשן - ושואל: באיזה עשן מדובר? מצד אחד מתואר העשן כ"עשן הכבשן" מצד שני מופיע תיאור אחר - הר שכולו בוער עד לב השמים. אז איזה תיאור נכון - של תנור או של הר שכולו נשרף? מסביר המדרש שלפנינו תיאור 'שהאוזן יכולה לשמוע' או במילים אחרות 'שכולנו יכולים להבין'.
בצורה דומה מסביר המדרש את תיאור קולו של האל - הנביא המשווה את קולו של האל לאריה מנמיך את האל, שהרי מי נותן לאריה את כוחו? האל, אז איך ניתן להשוות אותם? ומשיב המדרש באותה התשובה - זה התיאור האנושי שלנו - "אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו". אנחנו מתארים את האל מהדברים האנושיים שמסביבנו - אלו שנבראו על ידי האל.
המדרש בדרשה פשוטה פותח פתח להבנת עולם הנבואה. הנבואה אינה משתמשת בתיאורים מופשטים אלא בכאלו שכולנו מכירים - תנור ואריה. ועלינו השומעים להבין את התוכן ולעשות את ההפשטה בעצמנו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929
אריה אם ישאג מי לא יירא?
השנה הייתה 1970, השתחררתי אז משירות סדיר, כשברקע התנהלה מלחמת ההתשה בדרום. מלחמה אשר גבתה קרבנות רבים בחזית התעלה, ופצועים שהגיעו מהשטח כמעט מדי יום.
בשיח הציבורי, לאחר כמה שנים של מלחמה מתישה, גברו קולותיהם של רכי הלב שהחצינו את פחדם ועודדו נסיגה מן התעלה. קולות אלו ערערו את תחושת הביטחון ביכולתו של צה"ל למצוא פתרונות ולצלוח את הלחימה.
בעיניי, כמשוחרר טרי משירות צבאי, היה זה מעשה תבוסתני שהשריש מורך וחולשה ביטחונית בלבם של אזרחי המדינה, מה גם שנעשה בפומבי באמצעי התקשורת השונים, הנשמעים גם באוזני אויבינו.
בעצם כתיבת השיר למול דברי התבוסתנים דאז, ביקשתי לחזק את רוח העם במילים מעודדות כיד המסורת היהודית העתיקה, מתוך סיפורי המקרא, אותן הלחנתי בקצב של מארש רוסי מיליטנטי, בתקווה שישמע ויושר בפי העם היהודי האמיץ, ויחזק את רוחו ואת אמונתו בכוחנו לגבור על אויבינו ולצעוד אל עתיד טוב יותר.
לשמחתי בכל פעם שאנחנו נמצאים במיצר, השיר הזה עולה ומגשים את ייעודו.
'אל תירא ישראל אל תירא כי גור אריה הלוא אתה
ואריה אם ישאג מי לא ירא מי לא ירא'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929
תקציר הושע פרק י"ד
פורענות (א)
הפסוק הפותח את הפרק ממשיך את הפורענות המתוארת בפרק הקודם: "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" (א).
חידוש הברית (ב-ט)
ה' קורא לישראל לשוב אליו "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (ב). העם מתוודה שאשור לא יושיעו אלא רק ה'. בתגובה ה' "ירפא" את העם "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ" (ה) ובפסוקים הבאים הנביא מתאר את אהבת ה' לישראל בדימוי לצמחיה ועולם הטבע "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן" (ו-ח). אפרים אומר לה' "מַה־לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים (=לעבודה זרה)" וה' עונה לו "אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא" (ט), כלומר ה' יהיה עם ישראל לעולם.
חתימת הספר (י)
הספר נחתם באמירת חכמה "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (י).
תקציר הושע פרק י"ג
חטאי אפרים (א-ג)
בעבר אפרים היה מכובד, וכולם פחדו ממנו "כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל", אבל לאחר שחטא בבעל, הוא נחשב כמת, ועכשיו ממשיך אפרים לחטוא "וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן" (ב).
שכחת ה' והבעייתיות במלוכה (ד-יא)
פסקה זו כוללת כמה עניינים שכולם מצביעים על כך שישראל שכחו את ה'. בתחילה מתואר כיצד ה' גמל לישראל שהוציא אותם ממצרים ושמר עליהם במדבר. על אף זאת, ישראל שכחו את ה' "כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל־כֵּן שְׁכֵחוּנִי" (ו). לאחר מכן ישנה תוכחה על ישראל שביקשו מלך. ה' פונה לישראל ושואל: "אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל־עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ?" (י). הפסקה מסתיימת באמירה "אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי" (יא). לפי פסוק זה, ה' לא היה מעוניין בהקמת מלוכה בישראל, ונענה לבקשת המלוכה מתוך כעס, ולבסוף אכן המלכים חטאו וה' מכלה את המלוכה בכעס.
גזר הדין (יב-טו)
פסקה זו כוללת את עונשו של אפרים. בעקבות חטאותיו "צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ" יבואו לו "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה" (יג). ה' מעיד שהוא לא יציל את ישראל "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם?! מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם?! אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת! אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל!" ומדגיש שהוא לא יתנחם ולא יתחרט על מעשיו "נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי" (יד). ה' יביא רוח קדים שתחריב את אפרים "יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל־כְּלִי חֶמְדָּה" (טו).
תקציר הושע פרק י"ב
תוכחה על הכחש - הרמאות (א-ג)
הנביא מתאר כיצד ישראל ויהודה מתנהגים במרמה: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (א). הנביא מוכיח את אפרים על כך שהוא כרת ברית עם אשור ומצרים, ומתאר כיצד ה' "יריב" עם יהודה ואפרים "וְרִיב לַה' עִם־יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל־יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ" (ג).
סיפורי יעקב ומשמעותם לדורות הבאים (ד-ז)
הנביא דורש שההתנהלות של ישראל במרמה שורשה באביה, יעקב "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת־אָחִיו" (ד). לאחר מכן ממשיך הנביא לתאר עוד שני סיפורים מחיי יעקב: המאבק עם המלאך וההתגלות בבית אל. סיפורים אלה מלמדים שלישראל יש מספיק כוחות ואף תמיכה אלוקית, ואין להם צורך להשען על עמים אחרים. "וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר וְקַוֵּה אֶל־אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד" (ז).
המשך התוכחה על הכחש - הרמאות (ח-יב)
פסקה זו חוזרת לנושא המרמה שנדון בפסקה הראשונה "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב" (ח). הנביא טוען שישראל דבקים בדרכי כנען במקום לדבוק בדרך ה'. אפרים בטוח בעושרו ולא מוכן להודות בחטאו. אמנם ה' שלח נביאים רבים, אך אנשי אפרים המשיכו לחטוא "בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי" (יב).
סיפורי יעקב ומשמעותם לדורות הבאים (יג-טו)
הנביא חוזר לסיפורי יעקב ומזכיר את בריחת יעקב לחרן ואת עבודתו אצל לבן בעבור נשותיו: "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר" (יג). לאחר מכן מזכיר הנביא את יציאת מצרים: "וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר" (יד). שני הארועים האלה מזכירים לישראל את חסדי ה' איתם בגלות, ולעומת החסד של ה' מוזכרת הבגידה של ישראל: "הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים..." (טו).
תקציר הושע פרק י"א
בניגוד לפרק הקודם, בפרקנו הנביא מתאר את יחסי האהבה והחמלה של ה' לישראל.
אהבת ה' לישראל (א-ז)
הפרק נפתח באהבת ה' את ישראל, כאהבת אב לבנו: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (א). על אף שישראל התרחקו מה', הוא ניסה להשיב אותם אליו "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה" (ד), ועל אף זאת ישראל מיאנו לשוב "לֹא יָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (ה).
רחמי ה' על ישראל (ח-יא)
למרות חטאי העם, ולמרות שה' מודיע על העונש - חורבן, מיד לאחר מכן ה' מרחם על עמו: "...נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם" (ח-ט). בסופו של דבר, בעתיד, ישראל ילכו אחרי ה', ויזכו לגאולה: "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג... וְהוֹשַׁבְתִּים עַל־בָּתֵּיהֶם נְאֻם־ה'" (י-יא).
תקציר הושע פרק י'
השמדת המזבחות וחורבן ממלכת אפרים (א-ח)
הפסקה נפתחת בדימוי ישראל לגפן, אך עושרה ושבחה של הגפן הובילו אותה למקומות רעים "כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת" (א). בעקבות חטאיהם, ישראל יענשו "עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא (=האויב) יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם" (ב). הנביא מתאר כיצד אפרים תתמוטט: לא יהיה מלך, אשור תשלוט באפרים ושומרון תחרב.
נפילת ישראל ברקע אירועים מהעבר (ט-טו)
בפסקה זו באים שני אירועים היסטוריים: האחד - "מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל" (ט) - מעשה פילגש בגבעה. האירוע השני לא ברור "כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה" (יד), ויש מי שפירש שמדובר על המצור של שלמנאסר השלישי (ראב"ע). הנביא מבהיר שהפורענות השניה באה בעקבות מעשה העגלים בבית אל: "כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם" (טו). בין שני האזכורים האלו מביא הנביא משל איכרים המציג את חטאי ישראל ואת הגמול שיקבלו על כך – גויים ישלטו בהם ויחריבו את ארצם.