אוּר בירושלים

תופעת שימושו של המקרא בשמות אנשים ומקומות בצורה מדרשית - מדרש שמות - היא תופעה מוכרת וידועה. לדוגמה: "אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו" (שמואל א כ"ה, כה) וכן: "... כי הגלגל גלֹה יגלה ובית אל יהיה לאון" (עמוס ד', ה).

לעניות דעתי גם בספר ישעיה, בפרק ל"א, נמצא מדרשֵ שם, שתוכנו מפתיעַ למדי. הנבואה בפרק זה מסתיימת במלים: "נאום ה' אשר אוּר לו בציון ותנור לו בירושלםִ" (ט). נבואה זו היא חלק ממסכת שלמה של פרקי מאורעות ונבואות בספרי מלכים, דברי הימים וישעיה, העוסקים במסע סנחריב אל יהודה בכלל ואל ירושלים בפרט. בכתובת סנחריב, המתארת מסע זה, מופיעה ירושלים בשם אורסלמו (Ur-sa-lim-mu) הקידומת "אור" בלשון האכדית פרושה "עיר". ישעיה הנביא יודע שזה שמה של העיר בפי האשורים, ובסיום נבואה זו הוא הולך בדרך מדרש השמות, ודורש את שמה האשורי של ירושלים. הנביא פונה אל מלך אשור ואומר לו: אתה סבור שזו סתם עיר ככל הערים, אבל דע לך! העיר הזו איננה סתם עיר. האור הזו, במובן 'עיר', תתגלה לך כ"אור", במובן 'אש', אשו של ה', אשר יהיה לירושלים חומת אש סביב ולכבוד יהיה בתוכה (על-פי זכריה ב', ט).

מתוך כתב העת "מגדים", גליון כ עמ' 109

Volver al capítulo

לא מוותרים על הקנה הרצוץ

פרקים ל' ו-ל"א הם יחידה אחת – ימי חזקיהו, במלוך סנחריב (705 לפנה"ס).

בימי סרגון, ישעיהו התייצב בצו ה' ובכל כוחותיו, נגד שליחי מלכים מורדים (מאשדוד - פרק כ', מְרֹדַך בַּלְאֲדָן - פרק ל"ט), וחזקיהו עצר. גם צבאות אשור, שלא פסחו על שום הזדמנות להכריע מתמרדים, לא עלו על יהודה.

כשמת סרגון ועלה סנחריב, געשה כל האימפריה, ובכל המרחב היו בטוחים, שהשליטה האשורית מתרסקת – זה היה הרגע שבו יצאה המשלחת מירושלים למצרים.

ישעיהו זעק "הוי", "הוי", אך לא יכול היה לעצור עוד את הקואליציה שחזקיהו הפך בה למנהיג מוביל. הנביא ראה במשלחת למצרים, חזרה לגָלוּת, הפרת ברית ה' ביציאת מצרים, וגם פגיעה בחובת המלך (בפרשת המלך בספר דברים י"ז, טז), שלא להישען על סוסי מצרים.

"הוי בנים סֹררים נְאֻם ה'...

ההֹלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו,

לָעוֹז במָעוֹז פרעה,

ולַחסוֹת בצֵל מצרים;

והיה לכם מָעוֹז פרעה לבֹשֶת,

והֶחָסוּת בצֵל מצרים לִכְלִמה" (א-ג);

"הוי היֹרדים מצרים לעזרה,

ועל סוסים יִשָעֵנוּ;

וַיִבְטְחוּ על רכב כי רָב,

ועל פרשים כי עָצְמוּ מאד –

... ואת ה' לא דָרָשוּ" (ל"א, א);

מסע השיירה המלכותית, שנסעה למצרים דרך המדבר מתואר (בלשון 'מַשָׂא') כהיפוך ליציאת מצרים –

"מַשָׂא בַּהֲמוֹת נגב

בארץ צרה וצוּקה...

יִשְׂאוּ על כֶּתֶף עֲיָרים חֵילֵיהֶם

ועל דַבֶּשֶת גמלים אוֹצְרוֹתָם –

על עַם לא יוֹעילוּ;

ומצרים הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ..." (ו-ז);

חזקיהו ושריו קיבלו החלטה הסותרת את "תורת ה'", ו'החוזים' שהתירו להם ברית עם מצרים (נגד אשור) סרו מהדרך והתכחשו לעדות הלוחות והספר (ח-יא) –המשענת המצרית תתרסק לרסיסים (יד), ודבר ה' הכתוב על לוח יעיד לעיני כל יודעי ספר באמת.

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

תחזיקו מעמד, זה יעבור

אחרי רמיסת שומרון של אפרים תחת השיטפון האשורי (כ"ח), כבר ראה הנביא את "הֲמוֹן כל הגוֹיִם הצֹבְאים על אריאל" (ז), "קִריַת חָנָה דוד" (ב), וכבר ראה גם איך יישאר צבא אשור רעֵב וצמֵא, אחרי החלום לשתות ולאכול את ירושלים בנפש "שוֹקֵקה" (ח) (א-ח).

ושוב, כל זה רקע להמשך העימות ב'בית הספר' הירושלמי, בין 'המוֹרֶה' ישעיהו, לבין 'נביאים' ו'חוזים' ויודעי ספר (שאולי למדו אצלו לקרוא) על דברי "הספר החָתוּם", שאינם יכולים לקרוא בו, כי ה' כיסה את ראשיהם, ונסך עליהם "רוח תַרְדֵמה" (י-יב).

כאן כבר לא מדובר על השיכורים, שרי אחז הבוטחים בכזב ובברית עם המוות (האשורי), אלא בשרי חזקיהו, שלמדו ספר, וכלפי חוץ הם עובדי ה' – "...העם הזה, בפיו ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני" (יג) – וכידוע, בעיה קשה ביותר בחינוך דתי היא תפילה בלי כוונה, מתוך הֶרגֵל – "וַתְהי יִרְאָתָם אֹתי מִצְוַת אנשים מְלֻמָדה" (שם).

השיעור העיקרי של 'המוֹרֶה' הנביא הוא הצמיחה המחודשת העתידה להיות אחרי כל המכות –

"ביום ההוא

יהיה צֶמַח ה' לצבי ולכבוד

...לִפְלֵיטַת ישראל;

והיה הנשאר בציון,

והנותר בירושלִַם –

קָדוֹש יֵאָמֵר לו...

...ברוח משפט..." (ד', ב-ד);

"ביום ההוא

יהיה ה' צ-באות לַעֲטֶרֶת צבי

ולִצְפירַת תִפְאָרה

לִשְאָר עַמוֹ;

ולרוח משפט

לַיוֹשֵב על המשפט..." (כ"ח, ה-ו);

"ושמעו ביום ההוא

החֵרְשים – דברי ספר,

וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶך, עֵינֵי עִוְרים תִרְאֶינה" (כ"ט, יח);

בצמיחה העתידית, מתוך השארית, "הילדים" (ח', טז-יח) ותלמידי הנביא ("לִמֻדָי"; שם) הנאמנים יתפסו מקום חשוב ומכריע, ואז "לא... יֵבוֹש יעקב... בִרְאוֹתוֹ ילדיו מעשה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדישוּ שְמי..." (כ"ט, כג) –

אך האם יזכו חזקיהו ושריו לראות בפלא הצומח, ולומר שירה?

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מצוות אנשים מלומדה

Volver al capítulo

חברה מתוקנת

בחלק הראשון של הפרק (א-ח) משרטט הנביא ישעיהו את חזון החברה המתוקנת בעתיד, כחברה בריאה בהיבט הפיזי והמוסרי כאחד, שתוכה וברה שוים, ללא זיוף והעמדת פנים. בחלק השני (ט-כ) מבקר הנביא את ביטחונן המופרז והלא מוצדק של נשות האצולה, והוא מנבא להן פורענות, וכנגדה הוא חוזה גם ישיבה לבטח לעתיד לבוא.

א. ׳וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְני שׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה...׳

1) בפסוקים ג-ד מצויינים ארבעה שינויים שיתרחשו אצל בני האדם. מה משמעותם של שינויים אלה לפי פשוטם? ראו גם את חזון הגאולה בל"ה,ה-ו.

2) השוו לתיאור המנוגד בחזון ההקדשה של ישעיהו (ו׳,י), מהי משמעותם הסמלית של השינויים? לאור זאת, חישבו מה הקשר בין שינויים אלה לבין השינויים שיתחוללו בחברה כולה כמתואר בהמשך הנבואה (ה-ח).

ב. בחלק השני פונה הנביא אל ה׳נשים השאננות׳. תיאורי השאננות והביטחון חורזים את הנבואה כולה (ראו את החזרה המרובה על הפעלים ׳שאנן׳ ו׳בטח׳).

1) מהי הביקורת כלפי הנשים השאננות בתחילת הנבואה, ומהו עונשן?

2) השקט והביטחון נזכרים גם בסוף הנבואה (יז-יח), אולם באופן חיובי. מה מביא לביטחון זה, ובמה הוא שונה מהביטחון בתחילת הנבואה? עיינו בפסוקים טז-יז, ושימו לב גם לחזרת צמד השורשים ׳שכן׳ ו׳ישב׳ בפס׳ טז, יח.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

על מי אפשר לסמוך?

הביקורת החריפה על ההיסמכות על מצרים, שנזכרה בדברי הנביא בפרק הקודם, שבה בנבואה בפרקנו (א-ג), מהיבט אחר: ההיסמכות על העוצמה הצבאית, המגולמת ברכב ובסוסים המפורסמים של מצרים. החלק השני של הפרק (ד-ט) עוסק בצד השני של המטבע, והוא מנבא על הגנת ירושלים ונפילת אשור בידי ה', אם ישוב אליו ישראל ויבטח בו במקום במצרים.

א.׳הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, עַל-סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ׳. הבעייתיות בעצם הירידה למצרים הודגשה בפרק הקודם. בפרקנו מתמקד הנביא בהישענות על סוסי מצרים. גם איסור זה נזכר בפרשת המלך (דברים י"ז,טז). כיצד מתפרש טעמו של האיסור על פי נבואתנו? היעזרו בדברי הרמב"ן, המבחין בין שני איסורים בפסוק תוך שהוא רומז לפסוקים מנבואתנו:

"ויתכן שדרך הכתוב, כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאוד (ראו ל׳,א), אבל יהיה מבטחו בשם אלהיו, ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס...".

ב. ׳כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה׳ צְבָאוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם׳ (ה)

1) ההגנה האלוקית על ירושלים מדומה בפסוקנו ל׳ציפורים עפות׳. דימוי מיוחד זה מופיע בדברי ה׳ לעם לאחר יציאת מצרים (שמות י"ט,ד). נסו להבין את הדימוי בפסוקנו בעזרת הדימוי המקביל בשמות (ראו גם דברים ל"ב,יא).

2) גם בהמשך הפסוק מופיע רמז ליציאת מצרים: ׳גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט׳. חישבו – מה משמעותה של יציאת מצרים בפרקנו, וכיצד הדבר קשור לאזכור מצרים בחלק הראשון (א-ג)?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מורה מול תלמידים רעים

פרקים כ"ח ו-כ"ט - יחידה אחת - השוואה קשה בין "עֲטֶרֶת גֵאוּת שִכֹּרֵי אפרים" (כ"ח, א-ד), לבין הדומים להם ב"אֲריאֵל" (=ירושלים).

ימי אחז (ועד 6 לחזקיהו), היו שנותיה האחרונות של ממלכת 'אפרים'. הנביא ראה לנגד עיניו את השיטפון האשורי הכביר*, ואת שומרון שתירמס ברגלי אשור, אחרי המרד האחרון שבא מתוך שיכרון וגאווה**.

וזאת ההקדמה לעימות של ישעיהו עם השיכורים 'שלו' – "אנשי לָצוֹן, מֹשְלֵי העם הזה אשר בירושלִַם" (יד-טו). חבורת השרים של אחז, שכרתו ברית עם המוות (=מלך אשור), וחשבו שבזה יהודה תינצל מכיבוש אשורי, אבל פתחו שער להשתלטות זרה.

בעימות הזה נחשף ישעיהו כ'מוֹרֶה' מול תלמידים רעים, וכבר היו אז מורים ותלמידים באצולה הירושלמית – "גְמוּלֵי מֵחָלָב" אֵם החלו ללמוד קריאה, בתרגילי 'אָב', 'בָּא', 'גָד', 'דָן'... "צַו לָצָו", "קַו לָקָו", 'רָב', 'שָב', 'תָו', מילים קטועות שאינן מתחברות למשפט שלם – "זְעֵיר שָם, זְעֵיר שָם" (ט-יג).

שיכורי הגאווה בירושלים, לא יכלו לסבול את 'המוֹרֶה הטרדן' ישעיהו, שהטיף להם מוסר בלשון חכמה ושיר, ולעגו לו כמי שמילותיו אינן מתחברות למשפט, כמורה של תינוקות (כמה מהם אולי למדו אצלו לקרוא).

הנביא השיב להם, שתלמידים כמותם לא יצליחו לקרוא ולהבין מה צפוי ליהודה ולירושלים, מפני שהם שוכבים כשיכורים בתוך "קיא צֹאה" (ח), ושמו מבטחם ב"כָזָב... ובשקר" (טו).

כאן (כג-כט) הוסיף 'המוֹרֶה' משל לשדה תבואה (מזכיר את שירת הכרם).
כדי להגיע ללחם צריך לדוש את התבואה במכות חזקות של 'גלגל עגלה' – ואלה ייסורי המשפט בדרך לגאולה.

______________________________________

* השיטפון האשורי בפס' ב, כמו בח', ז-ח.

** כמו האופֶה השיכור במאפייה העולה באש, בהושע ז.

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

שאיפה לתורה גדולה ומחייה

Volver al capítulo

לויתן נחש ותנין

Volver al capítulo

יום הדין של הרשעים

פסח ויציאת מצרים עיצבו את הפרק החותם, שמתחיל (כרגיל) בעומק הפרק הקודם – הנבואה חוזרת לשעבוד האשורי, שמזכיר את שעבוד מצרים.

"ה' א-להינו בְּעָלוּנוּ אֲדֹנים (אחרים) זוּלָתֶךָ –
לְבַד (=רק) בְּךָ נַזְכּיר שְמֶךָ" (כ"ו, יג);

הכאבים והייסורים לקראת היציאה מהשעבוד דומים לחבלי לידה לקראת יציאת התינוק –

"כמו הָרָה תַקְריב לָלֶדֶת,
תָחיל תִזעַק בַּחֲבָלֶיהָ –
כן היינו מִפניך, ה';
הָרינוּ, חַלְנוּ, כמו יָלַדנוּ רוח"... (שם, יז-יט);

הגאולה עדיין לא נולדה, ישועות לא מופיעות בארץ, הרשעים שולטים והמתים נטמנים בעפר, בעוד אנחנו מתפללים לתחיית המתים, ולנפילת הרשעים "וָאָרֶץ רְפָאים תַפּיל" (שם, יח-יט). ואז יבוא הצַו לעם, בתוך ירושלים, להסתגר בבתים - כמו בפסח מצרים - ולחכות לרגע שבו ה' יַכֶּה את רשעי העולם, אשור, בבל ומצרים, ממש כמו במכת בכורות –

"לֵךְ עַמי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ
וּסְגֹר דלתיך (דְלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ,
חֲבי (=התחבא) כמעט רגע עד יַעֲבָר זָעַם;
כי הִנֵה ה' יֹצֵא ממקומו
לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵב הארץ עליו...
ביום ההוא יִפְקֹד ה'...
על לִוְיָתָן נָחָש בָּרִחַ (=אשור);
ועל לִוְיָתָן נָחָש עֲקַלָתוֹן (=בבל);
והרג את התַנין אשר בַּיָם (=מצרים)" (כ"ו, כ - כ"ז, א)

התנין הוא קוד לפרעה במצרים מספר שמות ועד יחזקאל (כ"ט, ג) – "התַנים הגדול הרֹבֵץ בתוך יְאֹרָיו", ואילו שני הנחשים הן המעצמות ששכנו על החידקל הישר והקצר יותר (=נינוֵה בירת אשור), ועל הנהר הגָדֹל נהר פרת (בראשית ט"ו, יח), הארוך והמפותל (=בבל). אחרי המכות הגדולות יושר השיר של פִּתחוּ שערים (כ"ו, א-ב), ויתחולל קיבוץ הגלויות המופלא, גם של האֹבְדים והנִדָחים, בדרך לירושלים.

"והיה ביום ההוא –
יַחְבֹּט ה' מִשִבֹּלֶת הנהר (=מזרימת נהר פרת)
עד נחל מצרים,
ואַתֶם תְלֻקְטוּ לְאַחַד אֶחָד בני ישראל" (כ"ז, יב).

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אוּר בירושלים

לא מוותרים על הקנה הרצוץ

תחזיקו מעמד, זה יעבור

מצוות אנשים מלומדה

חברה מתוקנת

על מי אפשר לסמוך?

מורה מול תלמידים רעים

שאיפה לתורה גדולה ומחייה

לויתן נחש ותנין

יום הדין של הרשעים

Pages