להתבונן בתוצאות המעשה

ספר מסילת ישרים פרק כ

והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.

הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח "שקר אתה דובר על ישמעאל" (ירמיה מ', טז), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א) על הפסוק "את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה" (ירמיה מ"א, ט).

והבית השני גם הוא חרב על ידי חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק - במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו): סבור רבנן לקרוביה [=להקריב את הקורבן שהביא הקיסר], אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה [=להרוג את הקורבן] אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג, בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר' יוחנן על זה: ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו.

רמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, נולד באיטליה בשנת 1707. עסק רבות בחכמת הנסתר וחיבר ספרים רבים. נחשד על ידי מספר תלמידי חכמים בשבתאות וסבל מחרמות עד שנאלץ לעבור לאמסטרדם, שם גם כתב את הספר 'מסילת ישרים' - ספר מוסר המדריך את האדם כיצד לעלות במדרגות הקדושה. עלה לארץ והתיישב בעכו, שם גם נפטר.

Volver al capítulo

האחרית המרה

בפרק ל"ט מתוארת אחריתה המרה של ירושלים, שלאחר מצור ממושך של כשנה וחצי הובקעו חומותיה. מאמציו של ירמיהו לשכנע את העם להיכנע, לקבל את עול בבל ובכך להציל את העיר מחורבן, עלו בתוהו, והעיר נפלה בידי הבבלים. נבואותיו של ירמיהו התגשמו במלואן: העיר, ובתוכה המקדש, נחרבו ונשרפו באש, שארית יושבי ירושלים הנצורים הוגלו לבבל, וצדקיהו, שביקש להימלט מהבבלים, נתפס ונענש באכזריות מרובה. אך גם בתוך התיאור הקשה של החורבן נראים ניצני תקווה: נבוזראדן מותיר שארית בארץ ומפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם (י), ומציל בהוראת נבוכדראצר את ירמיהו (יא-יד). הפרק נחתם בנבואת הצלה שניבא ירמיהו קודם החורבן, בחצר המטרה, על עבד מלך הכושי שהצילו ממוות בבור הטיט (טו-יח).

א. השוו את תאריך הבקעת חומות ירושלים בפרקנו (פסוק ב) לתאריך במשנה תענית ד,ו, ועימדו על הסתירה ביניהם: ׳בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל׳.

לסתירה זו ניתנו פתרונות שונים בשני התלמודים. שימו לב להבדל העקרוני ביניהם ועמדו על משמעותה הרוחנית של התשובה המובאת בירושלמי:

תלמוד בבלי: ׳ ׳הובקעה העיר׳ - בשבעה עשר היה, והרי כתוב ׳בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר׳, וכתוב אחריו ׳ותבקע העיר...׳. אמר רבא: לא קשה. כאן בראשונה (בחורבן בית ראשון), כאן בשניה (בחורבן בית שני). ששנינו: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.׳

תלמוד ירושלמי: ׳כתוב ׳בתשעה לחדש הובקעה העיר׳ ואתה אומר כך? אמר ר׳ תנחום בר חנילאי: קילקול חשבונות יש כאן... (משל) למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו, אמר: יעשה זה ראש לחשבונות׳.

פירוש ׳קרבן העדה׳ לתלמוד הירושלמי: ׳מרוב הצרות טעו בחשבונות, ולא רצה המקרא לשנות ממה שסמכו הם, לומר כביכול אנכי עמו בצרה׳.

ב. ׳וַיָּבאֹוּ כּלֹ שָׂרֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ׳ (ג)

1) השוו את התיאור כאן לתיאור בנבואת ההקדשה של ירמיהו (א׳,טו). מה משמעותה הסמלית של ישיבת מלכי הגויים בשערי ירושלים? היזכרו בתפקידם הסמלי של שערי ירושלים בנבואות ירמיהו (לעיל י"ז,כד-כז; כ"ב,א-ה).

2) ההקבלה הלשונית בין נבואת ההקדשה לתיאור החורבן בפרקנו מופיעה גם בהמשך הפרק. השוו את התיאור בפסוק ה לתיאור לעיל א׳,טז. התמקדו בביטוי המיוחד ׳לדבר משפט׳, ושימו לב לתוכן המקביל של דברי המשפט בשני התיאורים. כיצד מאירה נבואת ההקדשה את משמעות מעשהו של נבוכדראצר, ואת מי כביכול הוא מייצג כאשר הוא שופט את צדקיהו?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

עבד מלך הכושי

מספר דמויות מופיעות במקרא פעם אחת, בכמין הבזק אור על דמות צדדית. והדמויות האלה פועלות פעולה מיוחדת במינה, או שהן עושות פעולה סתמית, אבל מקומה וזמנה הופכים אותה למעשה הנכנס לתודעה ההיסטורית של העם, לפרק במקרא, למדרש האגדה.

אחת מהדמויות האלה היה חרבונה, הזכור לטוב, כל מה שעשה היה שהזכיר ברגע הנכון את העץ שהכין המן למרדכי, ובאמירה זו שינה את מהלך ההיסטוריה. ואין צורך להזכיר דמויות מן העבר, ששינו, או כמעט שינו מהלך היסטורי. האם זוכר מישהו את שמו של הסגן, שזעק לפני מלחמת יום הכיפורים כי מלחמה עומדת לפרוץ, ואיש לא שם לב לדבריו?

דמות כזאת היא דמותו של עבד מלך הכושי. הוא מוזכר פעם אחת בתנ"ך, כאיש שהציל את ירמיהו מן הבור אשר בחצר המטרה.

מול אווירת הלינץ' ששררה נגד ירמיהו בחצר המלוכה, עומד לו אדם אחד, עבד, כושי, ללא מעמד וללא כבוד, והאיש הזה עושה מעשה שלא יאומן: הוא חושב. ושעה שהכל זועקים "ירמיהו בוגד", מתבונן העבד הכושי הזה מן הצד, וחושב: המלך והשרים טועים. והוא מעז לפנות אל המלך ולומר לו דברים שמלך אינו אוהב לשמוע: "אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא" (ל"ח, ט). "האנשים האלה" הם לא פחות ולא יותר מאשר השרים - אם תרצו: הממשלה החוקית - הפועלת ברשות ובסמכות המלך! ועומד לו עבד כושי, ואומר למלך במילים ברורות: השרים שלך הרעו לעשות.

ובמשפט קצר זה חדל העבד הכושי להיות עבד אנונימי, והוא נכנס לזיכרון הקולקטיבי של האנושות כולה, כאדם חושב שאינו פוחד מן השררה. אדם שהיה נאמן לעצמו, לאמונתו, ליושרו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

כירושלים יהיה המקום הזה

פרקים נ'-נ"א מורכבים מפסקאות רבות שכולן עוסקות בפורענות שתבוא על בבל ובמשמעות הפוליטית או הדתית של נפילת בבל. באופן מפתיע ירמיהו משתמש בביטויים דומים לאלו שבהם השתמש בנבואת הפורענות על יהודה.

מספר ביטויים חוזרים על עצמם בפרקים האלו ובתחילת הספר (שבר גדול, דימוי האויב לאריה), ובאופן בולט פסוקים מא-מג בפרק נ' מהווים חזרה כמעט מדויקת על הדברים שנאמרו בפרק ו' פס' כב-כה. מעבר לכל זה הנביא קורא לאויב שיבוא על בבל: "גוי מצפון" (נ', ג, ט, מא) כפי שכינה את האויב שיבוא על יהודה. מה עניין החזרה המוזרה הזו, והשימוש המסיבי בביטויים שנאמרו כבר ליהודה?

מסתבר שבחירת המילים היא חשובה, והחזרות גם הן חשובות. הפורענות על בבל צריכה להגיע בדיוק כפי שהפורענות על יהודה הגיעה. הבבלים חשבו שהם יכולים לשמוח על כיבוש יהודה: "כי תשמחי [תשמחו] כי תעלזי [תעלזו] שסי נחלתי?!... בושה אמכם מאוד!" (נ', יא-יב) – האם אתם יכולים לשמוח על כיבוש יהודה?! הנביא מודיע לבבלים שלא, ובדיוק כפי שהם היו ה"גוי מצפון" על יהודה, כך גם יבוא "גוי מצפון" על בבל.

Volver al capítulo

מפה ירמיה כז

Volver al capítulo

להעמיד את הנביא לדין

בפרק ל"ח אנו עומדים בעיצומו של המצור הבבלי השני על ירושלים, שהסתיים בכיבוש העיר וחורבנה. גם ברגעים אלה ממשיך ירמיהו לנסות לשכנע את אנשי ירושלים להיכנע לבבלים. בדומה למאורעות בפרק הקודם, גם בפרקנו מואשם ירמיהו בבגידה בעם ובהורדת מורל הלוחמים. השרים והמלך גוזרים את דינו למוות, ומשליכים את ירמיהו לבור מלא טיט כדי להמיתו שם. ברגעי חייו האחרונים ניצל ירמיהו מטביעה בזכות עבד מלך הכושי, ואז בפעם האחרונה הוא מנסה לשכנע את צדקיהו המלך לחזור בו ולהיכנע. חששותיו של המלך גוברים על הכרתו באמיתות דברי ירמיהו, והוא ממשיך במרד עד החורבן.

א. רצף האירועים בפרק ל"ח מקביל לרצף האירועים בפרק ל"ז: האשמת ירמיהו, השלכתו בידי השרים לכלא/בור, הצלתו בידי המלך, ולאחר מכן מפגש אישי נסתר ביניהם. עם זאת, בפרק ל"ח ישנה החמרה בכל אחד מהשלבים:

1) מהי ההאשמה כלפי ירמיהו בכל פרק, ובמה חמורה יותר ההאשמה בפרקנו? חשבו, מדוע ירמיהו מכחיש את ההאשמה הראשונה (ל"ז,יד: "שקר! אינני נופל על הכשדים") ואילו בפרקנו הוא שותק? שימו לב למטרתו של ירמיהו בנבואותיו. איך תופסים השרים את מטרתו של ירמיהו, ואיך היא נתפסת בעיני ירמיהו עצמו?

2) מי מעניש את ירמיהו בכל פרק ומהו העונש? עמדו על מעורבות המלך ותפקידו בהענשת ירמיהו בפרק ל"ח, וחשבו מדוע נעדרת הסכמת המלך בעונש הנגזר בפרק ל"ז.

3) עמדו על התפתחות המפגש בין המלך והנביא בשני הפרקים. מה עומד במרכזה של כל אחת מהפגישות? שימו לב גם להבדל בין תשובתו של ירמיהו בל"ז,יז, בה הוא מספק למלך מידע ותו לא, לעומת תשובתו בל"ח,יז-כג, בה הוא מייעץ למלך מה עליו לעשות על מנת להציל את העיר ואת נפשו.

ב. במרכזם של פרקים ל"ז-ל"ח ניצבת דמותו של צדקיהו המלך, על אורותיה וצלליה. עמדו על המורכבות בדמותו של צדקיהו המתגלה לאורך הפרקים בהיבטים שונים: יחסו לנבואות ירמיהו (ל"ז,ב-ג), יחסו לירמיהו עצמו, חוסר ההחלטיות (ל"ז,כא; ל"ח,ה,י,טז), תהליך קבלת ההחלטות שלו, ומערכת הלחצים שבה הוא נתון (ל"ח,יט,כד-כו). לסיכום: מהם הגורמים באישיותו של צדקיהו ובמערכת הפוליטית שהוא כבול אליה שלא אפשרו את מניעת החורבן?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

קווים לדמותו של מלך הפכפך

המלך צדקיהו אימץ לו אידיאולוגיה אחרת. שאין הוא עובד את ה' ואינו שומע לדברי ירמיהו הנביא.

"וְלא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא" (ב)

האמנם? נקרא את ההמשך:

"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכּהֵן
אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמר הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלהֵינוּ" (ג)

צדקיהו מנסה לרקוד על שתי החתונות. אין הוא שומע לדברי הנביא, אבל אין הדבר מפריע בעדו מלבקש מן הנביא להתפלל בעדו. ולא להתפלל סתם כך, צדקיהו מבקש "התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו" (ג). ה' הוא אלוקיו של צדקיהו, למרות שאינו מציית לדבריו. תשובתו של ירמיהו לבקשה משונה זו לא נמסרה.

צדקיהו חושב שאפשר לשחק משחקים עם ה': לעבור על דבריו ולקבל את ברכתו. הוא גם חושב שאפשר לשחק כך עם נבוכדנצר. והמדרש משלים את התמונה:

"אמר לו [נבוכדנצר] השבע לי שלא תמרוד עלי. אמר לו הרינו נשבע בנשמתי. אמר לו: איני משביעך אלא בתורה שנתנה על הר סיני. הביא ספר תורה והניחה אצל ברכיו של צדקיהו, והשביעו. ולא הספיק נבוכנדנצאר ללכת מירושלים לארצו, עד שמרד בו" (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז שכו)

אי אפשר להיות נאמן לאלוקים ובלתי נאמן לבני אדם. אי אפשר להיות בלתי נאמן לבני אדם ולהיות נאמן לאלוקים. צדקיהו מנסה לרמות את כולם: את נבוכדנצר, ואת הקדוש ברוך הוא גם יחד.

עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורה של ד"ר טובה גנזל 'לדמותו של צדקיהו'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

נבואה ללא דאגה

"וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הכליא [הַכְּלוּא]... וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר" (ירמיהו ל"ז, ד-ו)

"וירמיהו בא ויוצא בתוך העם ולא נתנו אותו בית הכלוא" -

יהיה לומר אז, שהיו מצערים אותו מימי יהויקים, איך היתה עליו רוח ה' להנבא כי לנבואה צריכה שמחה?!

לזה אמר כי היה בא ויוצא בתוך העם ולא נתנו אותו בית הכלוא, על כן הוסרה דאגה מלבו.

"ויהי דבר ה' אל ירמיהו" -

מה שאין כן אם היה בבית כלא שלא היה יכול לדוץ [=לשמוח] [מפני] דאבה ולהיות אליו דבר ה'.

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

עוזב את העיר

פרקים ל"ז-ל"ח עוסקים בערוב ימיה של ממלכת יהודה, כאשר הצבא הבבלי עומד בשערי העיר. שתי דמויות עומדות במרכז הפרקים הללו: ירמיהו – שחוזר שוב ושוב על נבואתו שעל הנותרים בעיר להכנע לבבלים, על מנת להציל מה שעוד ניתן להציל; וצדקיהו – אחרון מלכי יהודה, המתואר כאן על מורכבותו, הססנותו וחולשתו הפוליטית. ליבו של צדקיהו נוטה אחר דבר הנביא, אך הוא כבול לדעת שריו. פרק ל"ז פותח בהסרה הזמנית של המצור שהוטל על העיר בעקבות עליית מלך מצרים לעזרת ממלכת יהודה. ירמיהו מנצל את הסרת המצור על מנת לצאת מירושלים, אך הוא נתפס בשער העיר, מואשם בבגידה ומושלך לכלא. בעקבות התערבותו של צדקיהו הוא מוצא מן הכלא ומועבר לחצר המטרה.

א. עם הפסקת המצור הבבלי על ירושלים יוצא ירמיהו מהעיר ומואשם בידי פקיד בשם יראייה בעריקה אל הבבלים.

נסו לשער מדוע יצא ירמיהו מהעיר. שימו לב ליעדו ולפועל "לחליק" בו משתמש הכתוב. חשבו – האם יש קשר בין נבואתו של ירמיהו בראשית הפרק לניסיונו לעזוב את העיר? חשבו על הסיטואציה שבה עומד ירמיהו כעת, כאשר הבבלים, שעליהם ניבא שישרפו את העיר ויחריבוה, מסירים את המצור.

ראו את דברי הרד"ק: ׳שהיה בתוך העם, והיה ירא שמא יתנוהו לבית הכלא, לפי שאמר: ׳כי אם הכיתם את כל חיל כשדים׳ וגומר. וענין ׳לחליק׳ - לשון השמטה...כלומר היה רוצה להיות נשמט משם׳.

ב. ׳וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר׳ (יז) לאחר תקופה ארוכה בה ירמיהו יושב בכלא, נפגש צדקיהו עם ירמיהו בסתר ושואל לדבר ה׳.

בתקופה שבה ירמיהו היה כלוא בבית יהונתן הסופר התרחש אירוע היסטורי, שבעקבותיו משתנה שוב היחס לנבואות ירמיהו. קראו את דברי ירמיהו בפס׳ יט וחשבו מהו האירוע, וכיצד הוא הביא לשינוי היחס?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

The True Date of Tisha B'Av

We traditionally observe the fast commemorating the destructions of the First and Second Temples on the 9th of the month of Av. Why did the Sages establish the fast on this particular date? Surprisingly, this date is not mentioned in the Tanakh as the day the Temple was destroyed. Instead, the Tanakh presents us with two conflicting options.

II Kings 25: 8-9 states: "Now in the fifth month, on the seventh day of the month, which was the nineteenth year of king Nebuchadnezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, a servant of the king of Babylon, unto Jerusalem... And he burnt the house of the LORD, and the king's house; and all the houses of Jerusalem, even every great man's house, burnt he with fire."

According to the source above, Tisha B'Av should be observed on the 7th of Av, because that was the date of the destruction of the Temple.

However, Jeremiah 52: 12-13 presents us with a conflicting date: "Now in the fifth month, in the tenth day of the month, which was the nineteenth year of king Nebuchadrezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, who stood before the king of Babylon, into Jerusalem... and he burned the house of the LORD, and the king's house; and all the houses of Jerusalem, even every great man's house, burned he with fire."

This source suggests that Tisha B'Av should be observed on the 10th of Av. Why are there two different dates? Even more surprisingly, as stated above, we do not observe Tisha B'Av on either one of these dates!

The Talmud in Tractate Ta'anit 29a addresses this question and suggests a resolution:

"How [do we resolve this contradiction]?

On the seventh, gentiles entered the Sanctuary, and they ate and befouled it on the seventh, eighth, and ninth. close to nightfall [on the ninth], they set upon it the fire, and it burnt continuously all the entire day, as it is said, 'Woe to us, for the day has gone, for the shadows of the evening are stretched out (Jeremiah 6:4).' And this is [the reasoning] that Rabbi Jochanan said, 'If I had been in that generation, I would not have established it [on the ninth] but rather on the tenth, because most of the Sanctuary was burnt on it.' And the Rabbis [reasoning was that] the earliness of suffering was preferred."

The Rabbis decreed that Tisha B'Av should be observed on the 9th of Av because that is when the fire actually began to burn. However, many of the mourning customs that apply to the Nine Days and Tisha B'Av carry onto the 10th day as well, because it was on that day that the majority of the Temple burned.

May we merit to see these days turn from ones of fasting and mourning to happiness and celebration.

Volver al capítulo

להתבונן בתוצאות המעשה

האחרית המרה

עבד מלך הכושי

כירושלים יהיה המקום הזה

מפה ירמיה כז

להעמיד את הנביא לדין

קווים לדמותו של מלך הפכפך

נבואה ללא דאגה

עוזב את העיר

The True Date of Tisha B'Av

Pages

📲 Instala nuestra App