Time Change in Tanakh

Kohelet (Ecclesiastes) notes that there is a “time for everything,” and now is the time for many to set the clocks back in anticipation of the shorter days of winter. Though this practice was instituted only about a century ago, we find a couple of instances in the Tanakh wherein “the clocks are set back.”

After five Amorite kings band together to attack Gibeon for making a peace treaty with Bnei Yisrael, Yehoshua comes to their aid to defend them. God tells him not to be afraid, and additionally sends fierce hailstones hurling down onto the enemy troops.  Bnei Yisrael defeat the Amorite kings- but would they have time to complete their victory before nightfall, or would the enemy attackers slink off in the night to regroup? (Joshua 10 1-11) 

Yehoshua famously calls for the sun and moon to stand still until the enemy is vanquished. Sure enough, God causes the sun to “stand still” until Bnei Yisrael complete their battle successfully.  One may posit that the plain meaning of the passage is a poetic description of the astonishing speed and efficiency with which God enables Bnei Yisrael to finish before the sun sets. In any case, it is a powerful image of adding some more time to the day (Joshua 10, 12-14).

When King Hizkiyahu is terribly ill, Yeshayahu tells him that it is a terminal illness. After Hizkiyahu prays and cries to God, Yeshayahu returns and informs Hizkiyahu that he will recover and live for another fifteen years. As a sign, God has the shadow recede 10 steps on the sundial of (the previous) King Ahaz.(II Kings 20, 1-11; Isaiah 38, 1-9).

Zekharya prophesies that there will be a day of continuous light with no “daylight” or darkness of night, and that there will be light at evening-time (Zachariah 14, 7).

For now, we can face winter while looking forward to the “light in the evening time” of summer, when we “Spring Forward” and adjust the clocks again.

Volver al capítulo

עזיבת השכינה

"אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי, בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי" (הושע ה', טו)

 

איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כה רבי יוחנן

רבי יוחנן פתח: "תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך" (ירמיה י"ג, טז)...
עשר מסעות נסעה השכינה: מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן הבית, מן מפתן הבית לכרובים, ומן הכרובים לשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, מן החצר לגג, מן הגג למזבח, מן המזבח לחומה, מן החומה לעיר, מן העיר להר הזיתים... מן העיר להר הזיתים דכתיב: "ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר" (יחזקאל י"א, כג).
אמר רבי יונתן: שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזתים סבורה שמא ישראל יעשו תשובה, ולא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת: "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג', כב), "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג', ז), וכיון שלא עשו תשובה אמרה: "אלך אשובה אל מקומי" (הושע ה', טו).
על אותה שעה הוא אומר: "תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך" (ירמיה י"ג, טז) - בטרם יחשיך לכם מדברי תורה, בטרם יחשיך לכם מדברי נבואה.  

 

 

 

איכה רבה - מדרש אגדה פרשני על מגילת איכה. המדרש נערך בארץ ישראל, ככל הנראה במאה החמישית או השישית לספירת הנוצרים. לאחר עריכתו נעשה שימוש רב במדרש בדרשות בציבור בתשעה באב, וכך במשך הזמן הפך לשני חיבורים נפרדים, המשקפים נוסחים שונים של המדרש. נוסחים אלה התפתחו במקומות שונים: נוסח אחד התפתח באיטליה ובאשכנז והנוסח השני התפתח בספרד ובמזרח; לכל אחד מן הנוסחים נוספו מקורות שונים ומגוונים שעניינם אבל ונחמה. בידינו שתי מהדורות דפוס של המדרש המשקפות את שני נוסחיו: מדרש איכה רבה, בתוך 'מדרש חמש מגילות', ומדרש איכה רבה במהדורת בובר (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

אירוסין ונישואין - עוה"ז וימות המשיח

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים"   (ב', כא)

 

שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה טו סימן לא

דבר אחר – "החדש הזה לכם", משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות. כיון שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל. כך העולם הזה אירוסין היו שנאמר: "וארשתיך לי לעולם" (הו' ב' כא) ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד שנאמר "החדש הזה לכם". אבל לימות המשיח יהיו נישואין שנאמר: (יש' נ"ד) "כי בועליך עושיך", באותה שעה מוסר להן את הכל, שנא' (דנ' י"ב) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".

 

Volver al capítulo

מהפכת יחזקאל המהממת

 

חלוקת הארץ מחדש - חינוך מחדש גם לשבטי ישראל. הארץ תתחלק מחדש לשבטים ברצועות רוחב שוות, ממזרח למערב, בהתעלמות מוחלטת מתוואי שטח ונוף. אין כנרת ואין תבור, אין כרמל וגלבוע ועמק יזרעאל, אין שרון ושומרון והר חברון, אין שפלה ונגב. אין זכויות לשבטים מהעבר, לא מברכת יעקב ולא מברכת משה - חלוקות הנחלות של משה ויהושע בטלות ומבוטלות. מלחמות האחים ופשעי החורבן מחקו הכל.

הגבולות החיצוניים (של 'ארץ כנען'; במדבר ל"ד) נשמרים (ומתוארים בלי הרים ונוף, רק ברצף של שמות מקומות), אבל בתוכם: יהודה ובנימין יתחלפו - בנימין מדרום לעיר המקדש, ויהודה מצפון. ראובן 'יחבר' בין יהודה לאפרים ומנשה, אולי כדי לממש את חזון השלום בין עץ יוסף לעץ יהודה (לז); יששכר וזבולון יורדים מהעמקים הצפוניים דרומה, לנגב; אין נחלות בעבר הירדן מזרחה; דן וגד, שני שבטים לוחמים, מחזיקים גבולות צפון ודרום; כל השבטים נוחלים מקצה עד קצה, ממזרח למערב.

הגֵרים "הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר־הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם"  יקבלו נחלה שווה וזכויות מלאות "כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (מ"ז, כב), בתוך השבטים במקום מגוריהם!
מאידך, "כָּל־בֶּן־נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל־מִקְדָּשִׁי" (מ"ד, ט).

אתם מכירים מישהו שיתמוך במהפכת יחזקאל המְהַמֶמֶת, שמשפילה לעפר את כל גאוות השליטים, את כל זכויות השבטים ונכסיהם, את כל השקפות העולם (הממלכתיות, הלאומיות, התורניות, וגם הליברליות)? מהפכה שמעניקה לגֵרים נחלה וזכויות אזרח שוות בארץ, אבל אוסרת על 'נכרים ועֲרֵלים' להתקרב לקודש?; מהפכה ששמה את מלוא הכוח ביד קבוצה קטנה של כוהנים נאמנים, ואלה לא יתנו גם ל'עֲרֵלֵי-לֵב' לבוא למקדש? (איך בודקים זאת?)

וההפתעה העצומה בנשימה האחרונה - שינוי השם 'יְרוּשָלִַם' - ל'יְהוֹשָמה'!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

העיר החדשה

Volver al capítulo

ים המוות יקום לתחיה

 

הפרק הזה הֵקֵל על חכמי ישראל לדחות את תכנית המקדש העתידי ל'אחרית הימים', להשאיר את הספקות ל'אליהו' ולא לגנוז את ספר יחזקאל (מנחות מה עמ' א).

מתי נדע ונבין את הכל?
כאשר "יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם ... בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה" (זכריה י"ד, ח), "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא..." (יואל ד', יח).  יחזקאל מצטרף לנבואות אלו ומתאר כיצד "מַיִם מְפַכִּים מִן־הַכָּתֵף הַיְמָנִית" (=הדרומית) של בית המקדש, יהפכו אחרי 4000 אמה (=כ-2.3 ק"מ) לנחל גוֹאֶה "אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵר", וירפאו את ים המלח! (מ"ז, ה-ט).

כדרכו של יחזקאל בנבואה, החיזיון המופלא מפורט מאד, דרמטי ועוצר נשימה. בכל מדידת "אלף אמה" במורד הנחל (=נחל קדרון) המים עולים: "מֵי אָפְסָיִם... מים בִּרְכָּיִם... מֵי מָתְנָיִם... מֵי שָׂחוּ...", ואז "אֶל־שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד ... וּבָאוּ הַיָּמָּה ... וְנִרְפּוּ הַמָּיִם" (ג-ח).

בנוסף לחזיונות ולארכיטקטורה הנבואית ול'וועדת החקירה' על עיצוב המשטר, יש ביחזקאל גם 'תכנית כלכלית' עם בקיאות גאוגרפית. חלקו הצפוני של ים המלח, "מֵעֵין גֶדי עד עֵין עֶגְלַיִם" (=פֶשְחה) יקבל שכבה משמעותית של מים מתוקים, ולראשונה ישגשגו שם ענף הדיג, ויפיקו תרופות מעלי העצים המיוחדים שיצמחו על שפת הנחל באפיקו התחתון. החלק הדרומי - הרדוד - של ים המלח, יישאר בסיס לתעשיות המלח – "בִּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ" (י-יא).  

כעת מובן גם מדוע נעלמו ממקדש יחזקאל הים והמכונות שעשה שלמה, שהרי "מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים" (מ"ז, יב).

כמה הפוך התיאור הזה מאמות המים שהוליכו את מי המעיינות מהר חברון לירושלים בסוף ימי בית שני, מפעל הנדסי כביר, שהכריז בתוקף: חזון הנביאים לא התממש עד כה, ואין לנו לסמוך אלא על עצמנו. בדיוק כך נהגו גם בחזון הציוני ביחסם לים המלח.

 

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חזרה לגן עדן

Volver al capítulo

עדיין אין פתרון

 

יותר מהיעדר מוחלט של זהב, ומהשינויים העצומים בעיר המקדש ומסביבה, הרעיש הפרק הזה את חז"ל ואת הפרשנים לדורותיהם דווקא בהיותו דומה, ושונה מאד, מחוקי הקרבנות שבתורה - אפילו כֹהן גדול לא נזכר ביחזקאל, ואין כניסה לקֹדש הקדשים.

שלוש דעות נאמרו בגמרא (מנחות מה עמוד א):

1. המשנה אומרת, ש"פר... וששת כבשים" המופיעים ביחזקאל כקרבן ראש חודש (במקום שני פרים ושבעה כבשים; במדבר כ"ח, יא) באו ללמד הלכה - "אם לא מצא שניים, יביא אחד... אם לא מצא שבעה יביא ששה..." (וכך ברש"י);
2. רבי יהודה ור' יוחנן אומרים: "פרשה זו, אליהו עתיד לדורשה" - מעצמנו לא נבין...!
3. רבי יוסי ורב אשי, מפרשים כי אלו קרבנות 'מילואים' (=מילוי ידיים להתחלת כהונה) לחנוכת המקדש העתידי (וכך ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות, פרק ב, יד-טו);

אכן, הקרבנות שנזכרו בחנוכת המזבח (יחזקאל מ"ג, יט-כו) הם במפורש קרבנות 'מילואים', וכך גם הפר לחטאת לכפרת הבית "בראשון באחד לחֹדש", ו"בשבעה בחֹדש" (מ"ה, יח-כ) - אולם בהמשך מדובר בקרבנות שבתות וחגים.
שבועות, ימי התרועה והכיפורים ושמיני עצרת - לא נזכרים!

ההסבר הרווח היום ('דעת מקרא') הוא שמדובר בקרבנות שיקריב 'הנשיא', בנוסף לקרבנות התורה. אך הוא נראה סותר את תיאור 'הנשיא' בפרק הקודם, כזה שמממן את קרבנות העם - "בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל־מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (מ"ה, טז-יז) ומקבל את תרומות העם.

גם הסברות של חוקרי המקרא על זיקת יחזקאל ל'חוק הכוהני' שבתורה, אין להן יסוד בגלל הפערים העמוקים - בתורה מתואר כִּשלוֹן אהרן בחטא העגל ומות שני בניו (נדב ואביהוא) בחנוכת המשכן; ואילו ביחזקאל, הכוהנים הנאמנים "בני צדוק" הם 'מושלמים', וכֹהן גדול לא נזכר. 'פוליטיקה כוהנית' מושחתת כמו שהתפתחה בימי בית שני, כלל לא עולה על הדעת ביחזקאל…

"פרשה זו עתיד אליהו לדורשה"!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

אחד מהעם

Volver al capítulo

אין כניסה לזרים

 

"וְאָמַרְתָּ אֶל-מֶרִי אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' רַב-לָכֶם מִכָּל-תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי-נֵכָר עַרְלֵי-לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת-בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת-לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי אֶל כָּל-תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם...כֹּה-אָמַר אֲ-דֹנָי ה' כָּל-בֶּן-נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל-מִקְדָּשִׁי לְכָל-בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל מ"ד, ו-ט)

בכמה מקומות בספרות חז"ל רואים כי בוני בית המקדש השני סמכו על נבואת יחזקאל, גם אם לא אחד לאחד במידות ובעיצוב.

בשנת 1871 נתגלה ממצא ארכאולוגי חשוב ביותר אשר שפך אור בעניין המצב הסוציו-פוליטי המורכב אשר שרר בבית מקדש השני בתקופת בית חשמונאי: במהלך חפירות בירושלים נמצא תבליט אבן מתקופת בית שני אשר עליו הכתובת ביוונית:

''איש נוכרי לא יכנס לפנים מהמחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה. מי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה''

התבליט, אשר היום מוצג במוזיאון באיסטנבול, ממחיש לנו  את איסור כניסת נוכרים - אשר אינם יהודים - מאזור מתחם הר הבית לתוך העזרה.

במסכת מידות (ב', ג) וכן בדברי יוספוס פלביוס (מלחמות היהודים ה' ה:ב) מתוארת חומת אבן נמוכה הקרויה 'סורג' אשר הקיפה את תחום ההיכל והעזרות ונועדה לווסת כניסה ויציאה של הבאים. שלטים מסוג הכתובת שנמצאה, המנוסחים במגוון שפות, היו תלויים סביבה בכדי להזהיר את האורחים בחומרת הכניסה.

המשנה במידות מתארת כיצד מדיניות זו במקדש עוררה את כעסם של השליטים היוונים והם פרצו שלוש עשרה פרצות בסורג כאות מחאה.

על פי המחקר נראה שיש קורלציה בין סיפור זה למתואר בספר החשמונאים א' (ט:נד):

''ובשנת שלוש וחמישים ומאה, בחודש השני ציווה אלקימוס להרוס את חומת חצר הפנימית, ויהרוס את מעשה הנביאים.''

אם נצא מנקודת ההנחה שהמקרה המוזכר כאן הוא אכן פרשת פריצת הסורג המתוארת במשנה, ניתן אולי להציע ש'מעשה הנביאים' המופיע בפלביוס הוא רמז לנאמר בפרקנו ביחזקאל בנוגע לציווי בעניין ביאת נוכרים למקדש.

 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד התנך בידי הנוער

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.