הנבואה שלא נותנת לי מנוח

 

הנבואה, ששרדה את משברי החורבן והגלות, לא שרדה את שיבת ציון ונחתמה אחרי זכריה ומלאכי – מדוע?

משברי הנבואה העממית החלו עם הסתלקות אליהו ומות אלישע. משברי הנבואה הספרותית החלו בדור מנשה, התעצמו עם עליית הכשדים (חבקוק), והגיעו לשיאם בבדידות הנוראה של ירמיהו (יד; כג) ויחזקאל (יג) מול נביאי השקר; התפילה הנבואית נסתמה בירמיהו (לב), וחגי, זכריה ומלאכי ליוו את שיבת ציון ובניין הבית השני בשארית הכוחות של נבואת האמת.

האיום הגדול על רופאים, מדענים, רבנים, משפטנים (וכד') – הם המתחזים, ובעיקר אלה, שיש להם ידע מסוים ומוגבל, אך הם חורגים מהאתיקה המקצועית. ככל שנחלשה נבואת האמת, רבו אנשי החלומות והמיסטיקנים 'הקרובים לתחום' (כמו התבן העוטף את גרעיני הבר; ירמיהו כג, כה-כט), וכמובן גם חקיינים ומתחזים.

זכריה חוזר לדברי קודמיו כדי להמחיש עד כמה נמאסה הנבואה על אנשי אמת, עד שאפילו הורים יתעמתו נגד ילדיהם, אם יתחילו 'לְהִנָּבֵא' (יג, ג). זכריה לא אמר זאת במפורש, אבל עם היעלמות "רוּחַ הַטֻּמְאָה" (יג, ב), תיעלם גם נבואת האמת, ויישארו עמנו רק דבריה הנוקבים וצפיית הישועה.

בסוף הפרק חוזרת הנבואה אל 'צֹאן הַהֲרֵגָה' (מפרק יא), להַכָּאַת "הָרֹעֶה" (=המנהיגים המושחתים), ולצאן המתפזרות (בגלויות), ודבר הנבואה מזעזע עד עומק הנפש:

וְהָיָה בְּכָל הָאָרֶץ (=בתפוצות הגולה),
פִּי שְׁנַיִם בָּהּ (=2/3) יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ,
וְהַשְּׁלִשִׁית (=1/3) יִוָּתֶר בָּהּ;
וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים...

רק שליש מעם ישראל ישרוד בגלויות, וגם השליש הזה יעבור ייסורים נוראים. ואנחנו, דור אחרי השואה, רואים לנגד עינינו התבוללות מואצת בתפוצה, ושליש שורד, בעיקר, במדינת ישראל.

הנבואה הזאת לא נותנת מנוח לנפשי, מאז שהבנתי את משמעותה.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

בירור מושגי האמונה

Volver al capítulo

המספד הגדול בירושלים

 

"מַשָּׂא דְבַר ה' עַל יִשְׂרָאֵל" נמשך, ואיתו החידות.
אויב גדול שהשתלט על יהודה, צָר על ירושלִַם ובית דוד והעיר ניצלה, היה רק פעם אחת בהיסטוריה – מסע סנחריב בימי ישעיהו וחזקיהו.

הנבואה הקדומה תיארה את "יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים", שלא הצליחו לפרוץ את סף-השער, וגם את ההלם הנורא על המוני הנופלים במערכה. כפי שכתבנו בפרקי ישעיהו (כה עד כז;  מ ואילך), לא היה לדור חזקיהו כוח לומר שירה על נס ההצלה, והנה הנבואה הקדומה בפי זכריה מעידה על הזעזוע:

...וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָקָרוּ (הגויים),
וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד...
בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם,
כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן, בְּבִקְעֶת מְגִדּוֹן;
וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת... (יב, י-יד);

בימי בית שני נעלם בית דוד אחרי זרובבל, אבל הצלה של ירושלים התרחשה במצור הַסֶלֶבְקי של ליסיאס (מקבים-א ו' 60-51), כשנתיים אחרי חנוכת המקדש, ואז בוטלו 'גזרות הדת'. זכריה העביר את הנבואה מימי חזקיהו, והיא חזרה והתקיימה (בלי בית דוד) בימי החשמונאים.

חז"ל (מגילה ג עמ' א) בעקבות תרגום יונתן, מצאו כאן צֵרוף של שני הספדים: לפי דרכנו, מתאים לזכריה לקבל מהנבואה הקדומה את הזיכרון של מספד "עַל הַיָּחִיד" כ'מספד אַחְאָב', שנהרג ברמות גלעד מצבא בֶּן-הֲדַד (=הֲדַדְרִמּוֹן), ולהוסיף עליו את 'מספד יֹאשִׁיָּהוּ', שנהרג במגידו (=בִּקְעַת מְגִדּוֹן) ביד פַּרְעֹה-נְכוֹ.

הצרוף הזה של שני מלכים שנפלו בקרב, אַחְאָב 'ישראלי' מובהק, ויֹאשִׁיָּהוּ 'יהודי' מובהק, חולל השראה מיוחדת למפעל הציוני מפי הרב קוק ביפו, בהספד לזכרו של ב"ז הרצל, חודש אחרי פטירתו בטרם עת, בגיל 44. (למאמר "המספד בירושלים" של הראי"ה קוק, באדיבות וויקיטסט)

הפעם השלישית בהיסטוריה, שירושלים יהודית ניצלה ממצור אויבים במלחמה קשה, הייתה בתש"ח, במלחמת העצמאות.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

המספד בירושלים

Volver al capítulo

חידת צאן ההרגה

 

מי זו "צֹאן הַהֲרֵגָה"? חידה מְסוּבֶּכֶת.

על פי דרכנו, זכריה השתמש ב'נבואה קדומה' על ישראל ויהודה - מימי בית אחאב ובית יהוא (כפירוש רש"י), ועד חורבן שומרון וירושלִַם (='בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן') - והֵסֵב אותה לימיו, או לימים יבואו - לכן הנבואה חידתית.

בעקבות רש"י (ורד"ק) נחפש מתי נִכְחָדוּ "שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד" (יא, ח)? ומתי הופרה "הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (ט, יד), על רקע של בחילה הדדית בין ה' לבין המנהיגים ההם?

שלוש פעמים נרצחו מנהיגים בממלכת ישראל, בחודש אחד:
אֵלָה, זִמְרִי ותִבְנִי (מלכים-א טז, ט-כב), וּמָלַך עָמְרִי;
יוֹרָם ואֲחַזְיָהוּ במרד יֵהוּא, וטבח עֲתַלְיָה בבית דוד (מלכים-ב ט-יא) - אז הופרה "הָאַחֲוָה" בין אחאב ויהושפט, שהביאה את תועבות שומרון ליהודה;
זְכַרְיָהוּ בֶּן-יָרָבְעָם ושַׁלֻּם בֶּן-יָבֵשׁ (מָלַך "יֶרַח יָמִים"), וכעבור זמן פְּקַחְיָה (מלכים-ב ח-כה);

הרועים הם הנביאים, אליהו ואלישע, שלא הצליחו לטהר את שומרון - השכר שקיבלו (30 שקל, מחיר עבד, שמות כא, לב), לא היו ראויים לו, וה' לקח אותו "אֶל הַיּוֹצֵר" כמשל ירמיהו (יח).

גדיעת מַקֵל "נֹעַם", הֵפֵרה את הברית עם "הָעַמִּים" (יא, י), שלא יפגעו בישראל, וחֲזָאֵל מֵאֲרָם דַּמֶּשֶׂק עשה בהם שַׁמּוֹת (כפירוש רש"י). גדיעת מַקֵל "הָחֹבְלִים" (י"א, יד) במרד יֵהוּא, הביאה להרג שני המלכים, ולטבח עֲתַלְיָה.

המלכים האחרונים בישראל וביהודה לא דאגו כלל לצאן (יא, טז-יז), וגרמו לחורבן שומרון וירושלִַם, שנבנו מברושים וארזי לבנון.

האם קרו דברים דומים בימי בית שני? ראב"ע קרא בפרק קינה על מלכי החשמונאים, ורד"ק זיהה בהורדוס את ה"רֹעֶה אֱוִילִי", שלא ידאג לצאן. רבן יוחנן בן-זכאי (יומא לט ע"ב) פירש את נבואת "פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ, וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ" על חורבן בית שני.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה זכריה יא

Volver al capítulo

מקל נֹעם ומקל חובלים

Volver al capítulo

חמור או סוס?

 

"כְּסוּס... בַּמִּלְחָמָה", או: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר*"? שני תיאורים סותרים (לכאורה) בתוך נבואה משיחית אחת -
...הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ,
צַדִּיק וְנוֹשָע הוּא,
עָנִי (=עָנָו, צנוע) וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר,
וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת;
וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָלִַם,
וְנִכְרְתָה קֶשֵׁת מִלְחָמָה -
וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם,
וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם,
וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ; (ט', ט-י)

ומאידך, בהמשך -
כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה,
קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם...
כִּי פָקַד ה' צְ-בָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ...
וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה;
מִמֶּנּוּ פִנָּה, מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה -
(ואז) מִמֶּנּוּ יֵצֵא (=יסולק) כל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו;
וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת
בַּמִּלְחָמָה, וְנִלְחֲמוּ כִּי ה' עִמָּם… (ט', יג; י', ג-ו);

התיאור הראשון תואם לישעיהו (יא) - מלך "צַדִּיק", פשוט וצנוע, בלי רכב שרד ובלי קישוטים יקרים, והוא ימשול בדיבור של שלום "מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים" (שמות כג, לא) בלי סוסים ובלי מלחמות, מפני שה' יכרית מפניו את כל כוחות המלחמה.

התיאור השני תואם למיכה (ד-ה) - אפרים ויהודה יוציאו מתוכם כוחות לוחמים, ויגרשו את סוסי האויבים, והניצחון במלחמה יהיה "כְּסוּס הוֹדוֹ".

האם אלו שלבים שונים בתהליך אחד? ואיזה יקדם? אולי הנבואה מקדימה את הסוף המוּפלא?

בתוך כל אלה יתחולל קיבוץ גלויות עצום ממדים, כמו ביציאת מצרים ובקריעת הים -
גַּם אַתְּ (=שומרון הגולָה) בְּדַם בְּרִיתֵךְ (=בזכות הברית),
שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ (=כמו יוסף) -
שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן (=לביטחון) אֲסִירֵי הַתִּקְוָה (=המצפים לישועה)... (ט', יא-יב)
אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים...
...וּבַמֶּרְחַקִּים יִזְכְּרוּנִי, וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם וָשָׁבוּ;
וַהֲשִׁבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם… (י', ח-יא)

קיבוץ הגלויות המוּפלא (כמו בישעיהו יא), ושליטה "מִיָּם עַד יָם", מתקיימים רק בימינו.

* 'חמור' הוא הרכב הפשוט ביותר, ולא כתוב 'לבן'!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה זכריה י

Volver al capítulo

השריקה של הרועה

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.