המצוות המביאות לשלמות ולדבקות בה'

בפרק בתרא דמכות (כג ב), דרש רבי שמלאי, תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני; שס"ה מצות לא תעשה, כמספר ימות החמה. ורמ"ח מצות עשה, כמספר אבריו של אדם... בא דוד והעמידם על י"א, שנאמר (תהלים טו, א - ה) "מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו'". "הולך תמים" זה אברהם, שנאמר (בראשית יז, א) "התהלך לפי והיה תמים". "ופועל צדק" כמו אבא חלקיהו. "ודובר אמת בלבבו" זה רב ספרא. "לא רגל על לשונו" זה יעקב, דכתיב (בראשית כז, יב) "אולי ימשני אבי וגו'". "לא עשה לרעהו רעה" שלא ירד לאומנות חברו. "וחרפה לא נשא על קרובו" זה המקרב את קרוביו. "נבזה בעיניו נמאס" זה חזקיהו מלך יהודה, שגרר עצמות אביו במטה של חבלים. "ואת יראי ה' יכבד" זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקרא לו 'מרי מרי'. "נשבע להרע ולא ימיר", כרבי יוחנן, דאמר אהא בתענית. "כספו לא נתן בנשך" אפילו ריבית דגוי. "ושוחד על נקי לא לקח". וכתיב (תהלים טו, ה) "עושה אלה לא ימוט לעולם". כשהיה רבן גמליאל מגיע לפסוק זה בכי, עביד כולהו הוא דלא ימוט, הא דעביד חדא מנייהו ימוט. אמר ליה רבי עקיבא, אלא מעתה (ויקרא יח, כד) "אל תטמאו בכל אלה", בכל אלה הוא דלא יטמאו, אבל בחדא מנייהו יטמא. אלא "בכל אלה" באחת מאלה, הכי נמי "עושה אלה" אחת מאלה, עד כאן.

והוקשה לבני אדם, כאילו היה דוד גורע ממצות התורה, שהעמידן על י"א חס ושלום. ועתה לפי דבריהם יש להקשות ביותר מה שאמרו 'והעמידן על י"א', הרי רוב הדברים אשר נדברו באלה י"א אינם בתרי"ג מצות כלל, ואם כן מאי 'והעמידן' דקאמר. אבל פירוש זה, כי המעשים הטובים הם מחולקים, שאין זה כזה. כי העושה חסד עם הבריות, אין מעלתו ושכרו כמו אותו שעושה דין. וכן העושה דין, אין שכרו כמו זה שעושה חסד, רק כל אחד ואחד מחולק לעצמו. וכל אחד לפי המעשה הטוב שלו קונה הדבקות בו יתברך. כי אין ראוי שיהיה הדבקות אחד לדברים מחולקים. אבל מי שעושה כל המצות, שהם תרי"ג מצות, יש לו הדבקות בו יתברך בכל, שהרי נמצא בו כל השלמות המחולקים.

ולפיכך אמר 'בא דוד והעמידן על י"א'. ורצה בזה, שגם אלו י"א דברים הם שלמות כללי, כמו שהוא בתרי"ג מצות. ועם כי בודאי שאינו במדרגה ובמעלה כמו מי שעושה תרי"ג מצות, שהם בודאי הדביקות הגמור בו יתברך, מכל מקום יש באלו י"א דברים גם כן שלמות כללי, דומה לתרי"ג מצות, שהם בודאי הכל, ואין חוץ בהם.

ואמר (תהלים טו, א) "מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך". פירוש, החבור בו יתברך צריך אל שני דברים; האחד, הפרישה מדברים הגופנים החמרים. וכאשר פירש מדברים החמרים, צריך עוד לקנות מדרגה נבדלת, כי על ידי זה הדבוק והחבור בו יתברך. ודבר זה על ידי מעשים ראוים. וזה שאמר "ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך". כלומר, מי הוא שאפשר להתדבק עם השם יתברך, ולא יהיה לו דבר שמונע החבור, ונחשב כאילו הוא דר באהלו, ואין מפסיק בין השם יתברך ובין האדם. אבל לא זכר עדיין רק שאין לו חוצץ ומפסיק, אבל שהוא מתעלה מעלה מעלה לא הזכיר. ולכך אמר "ומי ישכון בהר קדשך", כלומר שיהיה לו התעלות אל השם יתברך. קרא מה שיקנה האדם מדרגה עליונה שהוא שוכן בהר קדשו. כי ההר צריך לעלות עד שם, וכן צריך האדם להתעלות עד המעלה העליונה.

וזכר י"א דברים. כי צריך האדם שיקנה המדרגה נבדלת, וראוי לזה ביותר מספר י"א. כי עד מספר עשרה רשות התחתון, כמו שאמרו ז"ל (סוכה ה א) מעולם לא עלו משה ואליהו למעלה מעשרה. לכך מספר י"א נבדל מעולם הזה, ועל ידי מספר זה יוצא מעולם הזה, שהוא טבעי, ומתדבק בו יתברך.

וכבר אמרנו כי הדבוק בו יתברך לא נקנה בפעל אחד, רק בהרבה פעולות מחולקים, עד שהוא שלם בכל. ולפיכך אמר (תהלים טו, ב) "הולך תמים" זה אברהם. ביאור זה, כי האדם ראוי שלא יהיה לו חסרון מצד הגוף שלו. ולפיכך מביא המקרא הזה (בראשית יז, א) "התהלך לפני והיה תמים", שנאמר אצל זה שיסיר הערלה שהיתה חסרון גופו. ויהיה עוד שלם מצד נפשו. וזהו (תהלים טו, ב) "פועל צדק", כי הפעל הוא מצד נפשו אשר יפעל. וכנגד שיהיה שלם בדעתו ושכלו אמר (שם) "ודובר אמת בלבבו". הרי לך שלשה דברים אשר הם חלקי האדם; הגוף, והנפש, והדעת. ואחר כך דבר רביעי, (שם פסוק ג) "לא רגל על לשונו", נגד הלשון. שהלשון שהוא הדבור, הוא דבר רביעי. שאלו שלשה דברים הם חלקי אדם, והלשון, שהוא הדבור, הוא כל האדם. כי אדם הוא 'חי מדבר'. ודבר זה מבואר במקום אחר באריכות.

ואחר שזכר אלו דברים אשר הם האדם עצמו, עוד זכר ארבעה דברים. שכשם שראוי שיהיה האדם שלם בעצמו, כן ראוי שיהיה שלם עם זולתו. לכן זכר אחר זה עוד ארבעה דברים, שיהיה שלם עם זולתו, עם כל חלקיו; הן חבירו, שהוא חלק בפני עצמו. הן קרוביו, אשר הם בפני עצמם. והן האנשים שהם מיוחדים במעלה. והן בני אדם שהם הפך זה, שהם רעים וחטאים. ועם כל אחד יהיה נוהג עמהם כראוי. ולכך אמר (תהלים טו, ד) "לא עשה לרעהו [רעה] "נגד זולתו שהם חבריו. וכנגד הקרובים, אשר יש להם משפט בפני עצמו, אמר (שם) "וחרפה לא נשא על קרובו". ולהרחיק ולבזות את הרע, אמר (שם) "נבזה בעיניו נמאס". ולכבד הטובים אמר (שם) "ואת יראי ה' יכבד". הרי כל החלקים, לתת לכל אחד חוקו, ולהיות שלם עם כל אחד.

ואחר כך זכר עוד (תהלים טו, ה) "נשבע להרע ולא ימיר". ורוצה לומר, כשם שראוי שיהיה שלם מצד עצמו, ושלם מצד זולתו, כמו שנתבאר, אמר שצריך שיהיה שלם עם השם יתברך. ועל זה אמר "נשבע להרע ולא ימיר", שנשבע בשמו יתברך, ולא ישנה לו. ואחר שזכר מן יראת שמים, זכר עוד יראת שמים (שם) "כספו לא נתן בנשך". כי בריבית כתיב בקרא (ויקרא כה, לו) "ויראת מאלקיך". ועוד זכר דבר שלישי (תהלים שם) "ושוחד על נקי לא לקח", וזה גם כן יראת שמים. כי "המשפט לאלקים" (דברים א, יז), ואין דבר יותר שיש בו יראת שמים כמו המשפט, שיש בו יראת שמים.

ושלשה דברים זכר, אשר בכל אחד יש בו יראת שמים מיוחד: השבועה שנשבע להרע, אף שעושה רע לעצמו, שיהיה מתענה, וכיוצא בזה, "ולא ימיר". "כספו לא נתן בנשך", אף שהוא לטובת ולחיותא דלוה, עם כל זה ירא השם, ולא לקח ריבית. השלישי "ושוחד על נקי", שהוא דבר סתר לגמרי, כי לא יגלה מי שנתן השוחד, שאם היה מגלה מחזיר הדין, ועם כל זה הוא ירא שמים ולא לקח. ועוד, "כספו לא נתן בנשך", אף כי מעות שלו היו בטלות אצלו, והיה מחסר מן ממונו, ירא את ה', ולא לקח ריבית. "ושוחד על נקי" הוא הפך זה, אף כי רוצים לתת לו ממון, כי יש מי שהוא רודף אחר הממון, ובשביל הנאה הזאת דוחה יראת ה', ועל זה אמר "ושוחד על נקי לא לקח". "ונשבע להרע וגו'", כי אלו שנים מונע מלעשות בשביל שהוא רע לאחרים, וירא מהם. אבל זה שנשבע להרע, אינו עושה רע לאדם, רק לעצמו, ועם כל זה הוא ירא השם.

ועל ידי אלו דברים שזכר, הוא שלם לגמרי, ויש לו דבקות בו יתברך לגמרי, כמו שהתבאר. כמו שהאדם יש לו אברים רבים שאין זה כזה, ועל ידי כולם האדם שלם. וכך מצות התורה הם מחולקים, ועל ידי כולם נעשה שלם. ולכך היו מצות עשה רמ"ח, כמנין אברי האדם (מכות כג ב). ועל ידי מצות אלו, שהם רמ"ח, הוא שלם גמור. ועל ידי שס"ה מצות לא תעשה הוא מסולק מן הפחיתות לגמרי. ואלו דברים שזכרו דוד וישעיה מיכה וחבקוק, הם שלמות כללי גם כן לאדם, רק שאינן שלימות גמור כמו תרי"ג מצות, כמו שבארנו למעלה. לכך אמר 'בא דוד והעמידן על י"א', כי על ידי אלו אחד עשר מצות האדם שלם בכל גם כן, כמו שהתבאר.