על הפורענות
מזמור ע"ט בתהלים הוא מזמור המתאר את חורבן ירושלים. המזמור שייך לסוג המזמורים המכונים "תחינה לאומית" או "קינת ציבור", שבהם העם מקונן על פורענות קשה שהתרגשה עליו ומבקש את ישועת ה'. הפרק נחלק לשני חלקים מרכזיים: קינה על הפורענות (א-ה) ותחינה לסליחה לישועה ולנקמה (ה- יג). בחלק הראשון בעל המזמור מתאר ומצייר לפנינו את המראות הקשים של החורבן - בית המקדש חרב, ירושלים עיי חרבות, גויות החללים מוטלות באין קובר והן מאכל לעופות ולחיות, דמם של ההרוגים ניגר כמים ואין מכסה את הדם. מתוך התיאור עולה הזעקה - עד מתי? ובלשון בעל המזמור- "עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח, תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶך?" (ה) חלקו השני של המזמור כולל תפילה לסליחה ולתשועה "יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיך הַשָּׁפוּך" (י). המזמור נאמר בשחרית של י"ז בתמוז, ובימינו נוהגים לאומרו גם בטקסי יום השואה והגבורה.
א. בעל המזמור בוכה ומקונן על טימוא המקדש, על חורבן העיר ועל חילול גופותיהם של הרוגי המלחמה. עיינו במקורות הבאים וחשבו: האם כל נושאי הקינה שווים בחומרתם או שמא יש נקודה כואבת במיוחד בקינה? לאור השאלה הקודמת מהן שתי האפשרויות להבנת פס' ד?
דברים כ"ח, כה-כו: "יִתֶּנְך ה' נִגָּף לִפְנֵי איְֹבֶיך בְּדֶרך אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכלֹ מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. וְהָיְתָה נִבְלָתך לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד".
בראשית מ', יט: "בְּעוֹד שׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעהֹ אֶת ראֹשְׁך מֵעָלֶיך וְתָלָה אוֹתְך עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרך מֵעָלֶיך".
יחזקאל כ"ט, ה: "וּנְטַשְׁתִּיה הַמִּדְבָּרָה אוֹתְך וְאֵת כָּל דְּגַת יְארֶֹיך עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל לא תֵאָסֵף ולא תִקָּבֵץ לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיך לְאָכְלָה".
ב. ברקע התחינה הלאומית עומדת פורענות קשה והמתפללים מתנים את צרתם בדרך של דיווח ענייני וישיר.
הפרשנים נחלקים בשאלה לאיזה אירוע מתייחס המזמור, עיינו במקורות המופיעים להלן. מהן שתי האפשריות להבנת האירוע. מה תומך בכל אחת מן האפשריות?
רד"ק ע"ט, א: מזמור לאסף א-להים באו גוים בנחלתך. זה המזמור נאמר על חורבן ירושלם כמו שמפרש. ואמר א-להים לשון קריאה, כלומר, אתה שאתה א-להים איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים על נחלתך. לעיים, לגלים, כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים, וכן: לְעִי הַשָּׂדֶה (מיכה א', ו) תרגמו: לְיַגְרֵי חַקְלָא, ותרגום גַּלְעֵד (בראשית ל"א, מז), יְגַר שָׂהֲדוּתָא.
תרגום ע"ט, א: תושבחא על ידוי דאסף על חורבן בית מקדשא, אמר ברוח נבואה.
מל"א י"ד, כה-כו: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶך רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶך מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּקַּח אֶת אצְֹרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלך וְאֶת הַכּלֹ לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שלמהֹ".
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
האם איוב האמין בתחיית המתים?
עוד על תפיסתו של איוב לגבי תחיית המתים ניתן לקרוא בפרשנים השונים לפרק ז'