בין חרדה לאדישות
כוחות הרס ממקורות שונים ומגוונים – מן הטבע ומן האדם – מאיימים על חייו של האדם בעולמו. כיצד מתמודדת תודעת האדם עם הסכנה המתמדת האורבת לו על כל צעד ושעל ובכל רגע ורגע של חייו?
יש החיים בחרדה מתמדת מפני אסון בלתי צפוי העלול לתקפם ולהרוס את שלוותם ואת חייהם. בהללו מתקיים דבר הקללה: "וְּהָיוּ חיֶיךָ תְּלֻּאִים לְּךָ מִנֶגֶד וּפָחדְּתָ ליְּלָה וְּיוֹמָם וְּלאֹ תאֲמִין בְּחיֶיךָ" (דברים כ"ח, סו). כנגד אלו יש רבים, ובעיקר אנשים צעירים מלאי בטחון עצמי וחסרי ניסיון חיים, המתעלמים מהיותו של העולם מקום כה מסוכן, ואינם חשים בכל איום על חייהם השלווים. קולם הפנימי מפתה אותם להאמין כי 'להם לא יקרה דבר' - הם מחוסנים מפני כל האסונות והפגעים.
מזמורנו הוא מזמור בעל מגמה דידקטית: הוא מכוון להדריך את האדם, ובייחוד את האדם הצעיר, מהי התודעה הראויה ללוותו ביחס לסכנות הרבות האורבות לו בחייו.
לא בדרכם של הראשונים הולך מזמורנו, וגם לא בדרכם של האחרונים: על האדם אמנם להיות מודע לסכנות הקיומיות האופפות אותו, ולא לחיות באשליה השקרית שהעולם שבו הוא חי הוא עולם שלו ובטוח; אך מאידך, מודעות זו אל לה למרר את חייו ולהפוך אותם לחיי פחד יומם ולילה. אמנם רבות הסכנות בעולם, אך העולם אינו הפקר: ה' משגיח על בריותיו וגומל עמן כגמולן. הבוטח בה' ושם בו את מעונו ומחסהו, יזכה להגנת ה' מפני כל פגעי העולם, וככל שיגדל בטחונו בה' ותגדל קרבתו אליו, כך תהא משמעות החסות הא-לוהית ביחס אליו עמוקה יותר ורחבה יותר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
את המאמר ניתן למצוא גם בספר "עיונים במזמורי תהילים" בהוצאת ידיעות ספרים
שירו לה' שיר חדש
"שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ
שִׁירוּ לַה' בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ" (א-ב)
אם אמרתי מטה רגלי
"אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה' יִסְעָדֵנִי
בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי" (יח-יט)
בסוף שנות השלושים הגיע פליט יהודי מפולין להונגריה. הוא סיפר לילדים על ר' מאיר שפירא מלובלין, מייסד ישיבת חכמי לובלין, מייסד רעיון הדף היומי, שהיה גם מלחין שירים עבור תלמידיו. בישיבת חכמי לובלין היו השירים דרך של חינוך ושל אהבת רעים. הפליט לימד את הילדים מהונגריה את השיר "אם אמרתי מטה רגלי...". בשנת 1944 מצא את עצמו מוישל'ה, אחד הילדים, בקרון בדרך לאושוויץ. בתוך הדוחק שסביבו מילאה אותו אימה. אביו נלקח לצבא ההונגרי. אמו ואחיו איתו בדרך אל הלא-ידוע. הנער מקשיב לשקשוק הגלגלים ובלבו עולה הלחן העתיק "אם אמרתי מטה רגלי..." ולאורך כל הדרך ממשיך מוישל'ה לשיר לעצמו את הלחן. הרכבת של מוישל'ה לא הגיעה לאושוויץ, מסיבה לא ידועה היא סבה לאחור ונשלחה למחנות המשפחה באוסטריה. הנער שרד וסיפר.
הסיפור מתוך האלבום "אחכה לו" - שירים וניגונים שהולחנו בשואה. מחקר ויוזמה: תמיר גרנות וחיליק פרנק