יראת ה' מביאה לאושר ולברכת ה'

 

המחצית הראשונה של המזמור מתארת את אורח חייו של ירא ה', ואת חלקו הטוב בחיים מחמת בחירתו באורח חיים זה. אורח החיים הראוי מכיל את הסיפוק והאושר של בעליו.

רק במחצית השנייה מתוארת הברכה שה' מברך את הגבר ירא ה', כשכר על היותו כזה. מחמת כן מופיע במחצית הזאת שם ה' כמקור הברכות: "יברכך ה'...".

כמובן שכדי שהאיש ירא ה' יוכל למלא את משימות חייו כראוי, ויוכל ללכת בדרכי ה', הוא זקוק לסייעתא דשמיא: כדי לאכול מיגיע כפיו, הוא זקוק לכך שה' ייתן לו כוח לעשות חיִל בעבודתו; כדי להקים משפחה עם אישה טובה ויראת ה' הוא זקוק לחסד ה', שהרי "מה' אישה לאיש"; וודאי שלידת ילדים רבים ובריאים וההצלחה בחינוכם מצריכים הרבה סיוע א-לוהי. אולם הבסיס לקבלת הסיוע הזה הוא במאמציו של האדם למלא את חובותיו האנושיים הללו כראוי – ללכת בדרכי ה'. הפרספקטיבה של המחצית הראשונה של מזמורנו היא דווקא ביחס לאורח חייו של האדם ההולך בדרכי ה', אך במשתמע מובן, שאדם ירא ה' הבוחר באורח חיים כזה, גם יזכה לסיוע מאת ה', ש"לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהילים פ"ד, יב).

טובו הפרטי של האדם וטובתה של משפחתו תלויים במדה רבה בדרך שבה יעצב את חייו, כמתואר במחצית הראשונה, אולם טובתה של ירושלים והשלום על ישראל – טובת העם והארץ – אלו אינן בידיו, ורק ברכת ה' מציון תזכה את האדם הראוי לכך לראות בטובות אלו. ברכות אלה מתוארות במחצית השניה.

הקמת דור ישרים יבורך, כנאמר במחצית הראשונה, תלויה במדה רבה בהשתדלותו של האדם ובהליכתו בדרך המביאה לידי כך. אולם ראיית דור שלישי – "בנים לבניך" –כבר אינה בידיו של אדם, אלא תלויה בגורמים שמחוצה לו. אחד מגורמים אלו הוא שאדם זה יזכה לאורך ימים – "כל ימי חייך" – ודבר זה ודאי מברכת ה' הוא, ואינו בידי האדם עצמו.


נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

ניתן לקרוא את המאמר גם בספר "עיונים במזמורי תהלים"

Volver al capítulo

בשוב ה' את שיבת ציון

Volver al capítulo

ערך ההשתדלות

 

האם כוונת שני בתי המזמור: "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ, אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (א) היא לבטל את ערך השתדלותו של האדם ואת מאמציו לבנות לו בית ולשמור על בטחון עירו? דבר זה אינו מתקבל על הדעת משום שהוא נוגד הן את השכל הישר והן את ההשקפה המקראית הרווחת, כי על האדם להתאמץ לשם הבטחת קיומו. ואכן אלו מפרשנינו הראשונים שפירשו את מזמורנו בהקשר אנושי כללי (ולא ביחס לבניין בית המקדש), פירשו את כוונת מזמורנו בדרך שלא תסתור את השכל הישר ואת המקובל במקרא. לפי פירושם, השתדלותו של האדם היא תנאי הכרחי, אך אינה תנאי מספיק, וללא שותפותו הנסתרת של ה' לא ישיגו מאמציו של האדם את מטרתם. הנה דבר ראב"ע:

"והנה החל להזכיר הבניין, שהוא צורך גדול לבני אדם... וטעם 'שוא עמלו' - אם לא יעזרם ה', או יביא רוח, ויהרוס הכל. והנה הזכיר בעלי האומנות, והם הבונים; ואחרי כן שומרי הבנין, הם שומרי העיר... ואחר כך (- בבית השלישי) הזכיר אנשי סחר העיר".

ביתר בהירות ניסח זאת ר' מנחם המאירי בפירושו למזמורנו:

"אמר דרך עצה ומוסר לבני אדם, שבעת השתדלותם בקנייניהם, אף על פי שההשתדלות טוב, מכל מקום לא ישים בטחונו בהשתדלותו, ולא יחשוב בהשיגו חפצו כי יד השתדלותו עמדה לו, אבל הכל מאת הא-ל יתעלה, והוא העירו בהשתדלות והוא הביאו להשיג חפצו. וכבר הזהיר זה בתורה באמרו (דברים ח', יז-יח) "ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' א-להיך, כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל"".

לאחר שסיים את פירושו לשלושת הבתים הראשונים של מזמורנו הוא חוזר לדברים הקודמים:

"וכל זה - לא למנוע ההשתדלות, כי לא תמצא חכם שיגנה ההשתדלות וישבח העצלה (- העצלות). רק שלא לשים כל בטחונו בו (- בהשתדלות), ושלא לחשוב בהשיגו, כי בהשתדלות לבבו השיג מה שהשיג, אבל שהא-ל הוא חננו בכך".

על דברי המאירי הללו, כי במזמורנו יש הנחיה מוסרית-דתית כללית לכלל בני האדם, אנו שואלים: מדוע בחר מזמורנו ללמד לקח מוסרי-דתי כללי זה בדרך השלילה, "אם ה' לא יבנה בית, שוא...", ולא בדרך החיוב ('רק אם ה' יבנה בית, יוכלו בוניו לבנותו')? נראה אפוא כי מזמורנו מכוון לשמש כתוכחה לבני אדם שמעשיהם אינם רצויים, ומחשבתם היא כי רק בכוחם ובעוצם ידם יעמידו לעצמם בית ועיר ויבטיחו לעצמם בטחון ופרנסה. כנגדם אומר המשורר שמאמציהם של אלו - לשווא יהיו, כי ה' לא יחפוץ במעשיהם, ולא יהיה להם קיום שלא ברצון ה'.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

את המאמר ניתן למצוא גם בספר "עיונים במזמורי תהילים" בהוצאת ידיעות ספרים

Volver al capítulo

הגנה בירושלים

Volver al capítulo

מהו קישוש עצים?

 

מעבודתי רבת השנים עם יושבי מדבריות העולם, כיועץ בנושא פיתוח מקורות מי תהום, הגעתי למסקנה שפירוש המילה 'מקושש עצים' הוא חיתוך עץ למקלוני קש. המקלונים הללו דרושים לבדואים ודומיהם על מנת להחיות את האש מהגחלים של המדורה.

ברוב המקרים אלו הם הבדואים הזכרים היושבים סביב המדורה ואילו הנשים עומדות עליהם לשרתם. בעת עמידתן הן מחזיקות פיסת עץ שממנה הן חותכת קיסמי עץ דקים. עם תום הסעודה הגברים פונים לאוהלים שלהם ואילו הנשים מכסות את הגחלים באפר (רמץ). לפני שהגברים מתכנסים שוב לארוחה הנשים מסירות את הרמץ ושמות את הקש (קסמי העץ הדקים) שהן קוששו על שרידי הגחלים ומנפנפות במניפות עשויות בד או עור עד שהקש מתלקח ועליו הן מפזרות ענפי עץ דקים ועליהם גזרי עץ עבים יותר.

ניתן להסיק מכאן שחטאו של המקושש במדבר בשבת היה לא של איסוף עצים אלא של הכנת מדורה, ולכן דינו היה סקילה.

Volver al capítulo

התבוננות

Volver al capítulo

אליך נשאתי את עיני

Volver al capítulo

ממעמקים

 

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' 
 אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי...
 וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו
" (א-ב, ח)

Volver al capítulo

אשתך כגפן פוריה

 

"אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ 
 הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'...
 וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל
" (ג-ו)


לחן: הרב עקיבא המניק   ביצוע: יצחק מאיר

Volver al capítulo

אם ה' לא יבנה בית

 

"אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (א) 

 

Volver al capítulo

Pages

x