תפילה בעת צרה

 

מזמור קכ"א הוא השני מבין חמשה עשר המזמורים הפותחים במילים 'שיר המעלות/למעלות'. המזמור מקפל בתוכו תפילה להגנה מכל צרה ודברי ביטחון בה'. נוהגים לקרוא אותו בעת צרה ובקהילות הספרדיות אומרים את המזמור בכל יום בסוף תפילת ערבית.

השאלה הנוקבת, ומלאת הפחד או הייאוש המופיעה בפסוק הראשון במזמור מבטאת מצוקה.

1. מיהו הדובר ומהי המצוקה בה הוא שרוי? המזמור אינו מיוחס לדמות מסוימת או לסיטואציה מסוימת מה שמאפשר לתת לו משמעויות נרחבות. הפרשנים הציעו שמדובר באדם שחווה קושי ומפחד ממנו, בעולה רגל, או בלוחם. קראו את המזמור על פי כל אחת מן הפרשנויות. עיינו גם בדברי הראב"ע המציע למזמור פרשנות ברובד הלאומי:

אבן עזרא: שיר המעלות - ...וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק, או על בני גלותינו.

2. האם את ההרים המופיעים בפס' א יש להבין באופן מילולי או שמא באופן מטפורי? האם הם מטפורה למקום משכנו של ה' או שמא ההרים הם מטפורה למקום מסוכן שיש להיזהר ממנו? עיינו בפרשנים הבאים:

מלבי"ם: כי כאשר היה בצרה הגיע לו תשועה פתאום מלמעלה מראשי הררי עד, והוא נושא עיניו אל ההרים שמשם בא לו העזר לראות מאין יבא עזרי.

פירוש דעת מקרא: המזמור נאמר על ידי אדם ההולך בדרך, נושא את עיניו אל ההרים המקיפים אותו ושואל את עצמו: האם יש ביניהם מי שיוכל לעזור לי ולהגן עלי מסכנות הדרך?

מדרש תהילים: מהו אל ההרים? יום שיבא הקב"ה בדין וישראל מסתכלין באבות שידברו עליהם זכות, ואין אב שימלט את בנו... באותה צרה ביום הדין, באותה שעה נושאים את עיניהם לאביהם שבשמים ואומרים 'כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו (ישעיהו ס"ג)... אמר הקב"ה: אתם יודעים מי עוזר לכם - 'עושה שמים וארץ'.

מדרש רבה ויצא סח: רבי שמואל בר נחמן פתח (תהילים קכ"א, א):"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" - אשא עיני אל ההורים - למלפני ולמעבדני (=למלמדי ולעושי).

3. מה נוסך באדם כוח? עיינו בדברי האבן עזרא: בדרך נבואה או על דרך תקוה אין לי צורך לעזרת אדם, כי אם לעזרת השם לבד שהוא עושה העליונים והארץ השפלה.

להעמקה נוספת בשאלת רקע המזמור ניתן לקרוא גם את הפוסט מאת הרב אלחנן סמט


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

אל המרחקים

 

הדובר בתחילת מזמורנו עומד לצאת לדרך רחוקה. עליו להעפיל אל ההרים הגבוהים המתנשאים הרחק בקצה האופק, ולִבו מלא חששות מפני סכנות הדרך ופגעיה. מראה ההרים הרחוקים שאליהם הוא נושא עיניו מאיים עליו!

נשיאת העיניים אל ההרים לא נועדה למצוא בהם עזר ומבשר טוב, אלא היא זו שגורמת לו לחוש מצוקה ופחד. וכך יש לקשר בין שתי השורות בבית א: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים", לקראת צאתי לשם, ואחשוב: "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" כשאצטרך להעפיל אליהם?

מצוקתו של הדובר זוהי אפוא המצוקה האנושית המוכרת של אדם שלפניו עומדת היציאה לדרך רחוקה, שרב בה הבלתי-נודע. מזמורנו הוא אם כן מעין 'תפילת הדרך', או ביתר דיוק 'ברכת הדרך', לאדם העומד לפני יציאה לדרך ארוכה.

האדם המודרני אינו מודע בדרך כלל למצוקתו של היוצא לדרך רחוקה בזמנים עברו. זאת, מפני הביטחון השורר היום בדרכים, ומפני אמצעֵי התחבורה המשוכללים (ואם הוא יוצא למסע רגלִי, הוא עושה זאת לשם הנאה). היוצא לדרך בעבר הרחוק, לא היה עושה זאת לשם בילוי והנאה. אדם היה עוזב את ביתו מחמת ההכרח הכלכלי, המשפחתי או האישי. על פי רוב היה הולך ברגליו, לעתים לבדו, והיה גומא מרחקים גדולים במקומות בלתי מוכרים. חששות כבדים היו מלווים את יציאתו לדרך: כיצד יינצל מן הסכנות האורבות לו בדרכים, שהן תמיד בחזקת סכנה? האם יגיע בשלום למחוז חפצו? והאם יזכה לשוב לביתו בשלום?

עוד על אותו עניין ניתן לקרוא בפוסט מאת עמוס חכם


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

התשובה לייאוש

 

מזמור ק"כ הוא כולו ייאוש, חס ושלום, תיסכול ומלא פחדים: "אויה לי", "אני שלום" אבל "המה למלחמה". והנה עונה ה' לעמו המעונה והסובל במזמורנו, מזמור קכ"א: "שיר למעלות" (א), תשובתו של ה' לשיר המעלות הקודם! אל פחד עמי, אל ייאוש! אל תאמר עוד: "מאין יבוא עזרי"?! (א) "אשא עיני אל ההרים" (א) – אתה חרד עמי, מכל עבר מאיימת הסכנה לקיומנו ולביטחוננו – לא עוד עמי! וכאן באה ההבטחה הממלאת את לבותינו ואת מוחנו בוודאות מוחלטת, ללא ספק וללא תהייה: "עזרי מעם ה'"! (ב) "אל יתן למוט רגלך" (ג), "ה' שומרך" (ה), "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"! (ד) " ה' ישמרך מכל רע... מעתה ועד עולם"! (ז-ח)

וכך מהווים שני המזמורים האלה הפותחים את הקובץ של שירי המעלות, תפילה ייחודית של עם ישראל: "אל ה' בצרתה לי קראתי" (ק"כ, א) – את כל מזמור ק"כ, על "אויה לי" שבו, על "ה' הצילה נפשי משפת שקר", על "אני שלום – וכי אדבר המה למלחמה"! ו"יענני" (ק"כ, א) ה': "שיר למעלות" – במזמור קכ"א: "ה' ישמור צאתך ובואך – מעתה ועד עולם" (ח).


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ

Volver al capítulo

החיים לצד משך וקדר

 

השהות בקרב האומות גורמת לסבל וכאב: "אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אוהלי קדר" (ה). בעל המזמור הופך כאן לנציג האומה כולה, המצטערת על שהיא גרה עם "משך" ועם "קדר". ההדגשה של הגלות בקרב אומות אלה מוסברת בפי רד"ק, והיא מקבלת משמעות לאור תקופתו ולאור תקופתנו:  "וזכר הגלות אשר בישמעאל, ולא זכר אשר באדום, כי רוב גלות ישראל בין הישמעאלים". על שכנות זו עם ישמעאל מתאונן בעל המזמור: "רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" (ו-ז).

המשורר מבקש מה' שיצילו מלשון רמייה, "ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמייה" (ב) והוא מתלונן על שכניו המשתמשים בלשון זו. "מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה" (ג) מתריס המשורר נגד שכניו. וההמשך: "חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (ד). המשך זה יכול להתפרש בשתי דרכים: או כהסבר מהותה של לשון הרמייה, שהיא כחצי גיבור חדים, ובקציהם גחלים הגורמות שריפה. והסבר אחר: תשובה יש כאן. ה' משיב לבעל המזמור: שאלת מה ייתן לשון רמייה - התשובה: הלשון תגרום לדובר בה להיפגע בחצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים.

המשורר מתלונן אם כן על שכניו, על אוהלי קדר, ומונה בהם שני חסרונות: שפת שקר, ושנאת שלום. הוא מתפלל לאלוקים שיגמול על לשון הרמייה שלהם, ומסיים בהכרזה: "אני שלום, וכי אדבר - המה למלחמה" (ז); שעה שאני קורא באוזניהם קריאת שלום - הם מכינים את עצמם למלחמה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

מלכודת דבש

Volver al capítulo

הציד המצונזר

Volver al capítulo

סוד השמונה

Volver al capítulo

מן המצר קראתי י-ה

Volver al capítulo

קצר ולעניין

 

על מזמור זה כתב רד"ק בפירושו

זה המזמור משני פסוקים בלבד, והוא לימות המשיח – ורָמַז (=משורר תהלים) בעשותו אותו שני פסוקים בלבד, כי כל העמים יהיו לשני עברים, לבד ישראל שיהיו בתורתם, וכל האומות לעבר אחר בשבע מצוות, וכולם יהללו י-הּ, כי כולם יודו בו אז... [ואמר לגוים] בזה יש לכם להללו ולשבחו, שגבר עלינו חסדו, עד שהוציאנו מתחת ידיכם, שלא הייתם מאמינים שיוכל להיות זה לאורך גלותנו, ועתה הודו ואִמרו כולכם... כי אמת הוא דברו והבטחתו שהבטיחנו להוציאנו מן הגלות...

תארו לכם, שבעצרת האו"ם יקומו כולם וישירו יחד עם נציגי ישראל את מזמור קיז מספר תהלים, שני פסוקים, בלחן מיוחד שיוקדש לאותו מאורע. עד אז, בעולם המערבי והמזרחי (=אסיה), כבר יש הכרה נרחבת בעצמאות ישראל ובחזרת עם ישראל לארצו, ורבים מכירים גם בכך, שזהו קיום הנבואות העתיקות מספר הספרים – ואילו בעבר השני, בעולם המוסלמי, תהליך כזה עוד לא התחיל, והשיר עודנו רחוק, ממש כמו תיאורו של רד"ק בפרובנס (=דרום צרפת), לפני כ-800 שנה, שלא היו מאמינים, ששיבת ישראל לארצו בכלל אפשרית.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הללו-יה

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.