גלגל מסתובב בעולם

"עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'" (משלי כ"ב, ב)

"רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה'" (משלי כ"ט, יג)

 

מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יח סימן כז

זהו שאמר שלמה בחכמתו: "רש ואיש תככים [נפגשו] מאיר עיני שניהם ה'" (משלי כ"ט, יג), וכתיב: "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" (משלי כ"ב, ב), הא כיצד?

תלמיד שבא לשמש את הרב, והרב רוצה ללמדו "מאיר עיני שניהם ה'" - 
מגלין לו [לרב] מן השמים רזי (טעמי) תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק, וכנהר המתגבר והולך ומלמדו,

ואם אינו רוצה ללמדו "עושה כולם ה'" - 
מי שעשה את זה חכם, סופו לעשותו טיפש, ומי שעשה את זה טיפש, סופו לעשותו חכם.

כיוצא בדבר אתה אומר בנותני צדקה, כיצד?

עני שפשט ידו לבעל הבית, ובעל הבית רוצה ליתן לו, "מאיר עיני שניהם ה'",

לא רצה ליתן לו "עושה כולם ה'", סופו שמעני את זה ומעשיר את זה.

 

 

 

מדרש שכל טוב - ילקוט מדרשים ופירושים על התורה. חובר על ידי רבי מנחם בן שלמה בשנת 1139, ככל הנראה באיטליה. הילקוט כולל פירושים של המחבר על דרך הפשט, דרשות של חז"ל ודיונים הלכתיים (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

כבוד אלוקים הסתר דבר

 

פרק כ"ה בספר משלי פותח בשני פסוקים שבמבט ראשון לא ניכר קשר ביניהם:

פסוק ב: "כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר".

פסוק ג: "שמים לרום וארץ לעומק, ולב מלכים אין חקר".

שני הפסוקים מסיימים בתיאור המלך. נקרא את שני הפסוקים שנית, אבל בסדר שונה: נראה את שני החצאים הראשונים של שני הפסוקים, ואחר כך את שני החצאים השניים של שני הפסוקים. הנה מה שנקבל:

כבוד א-להים הסתר דבר - שמים לרום וארץ לעומק.

וכבוד מלכים חקור דבר - ולב מלכים אין חקר.

שני המשפטים משווים את הידע שיכול אדם לקבל על מעשי הא-להים, לידע שיכול אדם לקבל על מעשי המלך. 

מול המלך העסוק והמחליט החלטות כבדות - אבל ניתנות לחקירה, מעמיד הפסוק את כבוד הא-להים.

מה עושה המלך אנו כבר יודעים: הוא מחליט החלטות; הוא דן בני אדם. מה עושה הא-להים? זאת גילה לנו הפסוק השני: שמים לרום וארץ לעומק.

אם רוצה אתה לכבד את הא-להים, אזי אל תחקור דבר, אלא להפך, תסתיר דבר. אל תנסה לחקור במופלא ממך. והדוגמה למופלא: שמים לרום וארץ לעומק. שני דברים שאתה רואה לנגד עיניך בכל יום ויום; ואת שני אלה אין אתה מבין.

מה רע בחקר השמים לרום והארץ מתחת? מדוע מחקרים אלה נוגדים את כבוד הא-להים?

הבעיה המונחת בבסיס פסוקים אלה אינה מידת תועלתם של מחקרים אסטרונומיים או גיאולוגיים. הבעיה היא עמוקה הרבה יותר: באיזו מידה יכולה התבונה האנושית לחקור תופעות בראשית; לחקור את התהוות התבונה עצמה; לחקור את התהוות העולם וחוקיו. אנו חיים בעולם בו חוקים קבועים ובלתי משתנים. המחקר המדעי מנסה אלפי שנים לנסח את חוקי הטבע ולהבין אותם. האם יכול אדם החי במערכת חוקים לבחון כיצד התהוו החוקים האלה עצמם?

"שמים לרום וארץ לעומק", קובע הפסוק: "כבוד אלהים הסתר דבר". כבוד הא-להים הוא כאשר האדם יודע את מגבלות כוחו, את מגבלות תבונתו.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

אומנות הדיבור

 

פרק כ"ב, כא: "לְהוֹדִיעֲ קשְֹׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשׁלְֹחֶי".

פרק כ"ג, ט: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּי".
 
א. פתגמים המדברים בשבח הדיבור הנבון והשכנוע חוזרים ונשנים לכל אורך הספר בגלל נחיצותם בחיי היום יום של המשפחה, השבט והמדינה. עיינו בקובץ השלישי בספר משלי (כ"ב, יז - כ"ד, כב) ועמדו על שבח הדיבור הנבון.
 
ב. תיאור של דמויות חכמות שמצילות את המצב בזכות דיבורן מופיע במקרא.
כפי שמציין רופא בשמ"ב י"ד, ב-כ מביא יואב אישה חכמה מתקוע, כדי שתשכנע את דוד להשיב את אבשלום על ידי סיפור משל אוטוביוגראפי כביכול. ואישה חכמה אחרת, מאבל בית מעכה, משכנעת את יואב לחשוך את העיר תמורת ראשו של שבע בן בכרי (שמ"ב כ', טז-כב). היא משתמשת בפתגם כדי לשכנע את יואב, ואחר כך באה 'אל כל העם בחכמתה' (כ', כב) כלומר בכוח הרטוריקה שלה. שתי הנשים הללו 'חכמות' כי הן יודעות לשכנע בדיבורן...
דומה להן חושי הארכי, רועה דוד. נאומו (שמ"ב י"ז, ז-יג) הוא דוגמה מובהקת לאמנות השכנוע של החכם, הבאה לשכלולה באווירה המתוחכמת של החצר.
תוכן הנאום הוא 'עצה' שהחכם 'יועץ'. העצה היא סגולתו של החכם כמו שנאמר בירמיהו י"ח, יח: "כִּי א תאֹבַד תּוֹרָה מִכּהֵֹן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו" העצה היא לחכם, כמו שהתורה לכהן, והדבר לנביא.
תפיסה זו של החכם כאמן הדיבור והשכנוע אכן נתנה את אותותיה בספר משלי. בפרק י', יג נאמר: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב", בפרק ט"ו, ב "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת", וכן פס' ז "שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים א כֵן".
 
1. עיינו בקובץ השלישי (כ"ב, יז - כ"ד, כב) ובדקו מה מאפיין את לשון החכם?
2. היפוכו של החכם הוא הכסיל. מה מאפיין את דיבורו?
 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

דרור יקרא

 

דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן וּלְבַת   וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת
נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת   שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת

דְּרֹשׁ נָוִי וְאוּלָמִי   וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי
נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי   שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי

דְּרֹךְ בָּבֶל בְּתוֹךְ בָּצְרָה   וְגַם אֱדוֹם אֲשֶׁר גָּבְרָה
נְתֹץ צָרַי בְּאַף עֶבְרָה   שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא

אֱלֹהִים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר   הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר
וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר   שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר

הֲדוֹךְ קָמַי אֵל קַנָּא   בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה
וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶּאנָה   לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה

דְעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ   וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ
נְצֹר מִצְוַת קְדֹשֶׁךָ   שְׁמֹר שַׁבַּת קְדֹשֶׁךָ


'דרור יקרא' הינו אחד משירי השבת הידועים והנפוצים ביותר בכל קהילות ישראל לאורך הדורות. זהו ככל הנראה השיר הראשון שנכתב במיוחד כשיר לשבת, ולא כפיוט שנועד להשתלב בתפילה או בבית הכנסת. 
מחבר הפיוט הוא דונש בן לברט, משורר ובלשן בן המאה העשירית בספרד, תלמידו של ר' סעדיה גאון שעבר לספרד ובה פעל. 
השיר עוסק ביום השבת כיום של חופש וגאולה רוחנית לאדם ולעולם. המדרשים השונים ממשילים את עם ישראל לחתן ואת השבת לבת זוגו, הכלה. כשם שבני זוג מגנים ושומרים אחד על השני, כך עם ישראל והשבת שומרים זה על זה. השבת גואלת את האדם מן הנטל של שיגרת החיים ומאפשרת לו טעימה קטנה של העולם הבא ושל הגאולה העתידה.


באדיבות אתר "הזמנה לפיוט"

Volver al capítulo

החכמה ברת השגה

"רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" (כ"ד, ז)

 

"רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת" -

ראמות - מין אבן יקרה שאינה מצויה, כמה דתימא [=כמו שנאמר] "ראמות וגביש" (איוב כ"ח, יח).

כלומר: כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות,

לומר: איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי,

אבל החכם שונה היום מעט ולמחר מעט.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.  

Volver al capítulo
Hebrew
Hebrew
Hebrew

להצליח ללמוד תורה

Volver al capítulo

ערע'ק'קע

Volver al capítulo

Pages

x