בפרק ג' איוב מבקש את נפשו למות. משאלתו מערערת את סדרי העולם המקובלים ודבריו מעמידים אתגר של ממש לרעיו. אליפז הוא בכיר הרעים והזקן שביניהם. דבריו הם הארוכים ביותר ומבוססים על ניסיון הדורות ועל התגלות שהוא עצמו חווה. הוא מתמודד עם בקשתו המרכזית של איוב למות ועם דרך התמודדותו של איוב עם הסבל שנחת עליו ומציע לאיוב להכיר בעיקרון הגלום בפסוק "הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס" (ה', יז).

אליפז משתמש בדבריו בגוף שלישי ובאמירות הנושאות אופי כללי וגורף, דוגמת "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (ה', ז). הוא אינו מסתפק בפנייה אל בר הפלוגתא הישיר – איוב, אלא מנסה להציג תפיסת עולם עקרונית. הוויכוח העקרוני הופך את הספר מסיפור של מצוקה פרטית למסמך העוסק בשאלות דתיות ופילוסופיות עקרוניות. הניסיון לנסח תפיסת עולם כללית החורגת מגורלו המיוחד של פרט זה או אחר, הוא אחד ממאפיינה של ספרות החכמה, והדבר בולט במיוחד בספרי משלי וקהלת. עם זאת, הפנייה לאיוב והרמיזות לגבי גורלו האישי מדגישות את הפן האישי ומעוררות בלב הקורא אמפטיה כלפי הסובל.

היחידה מורכבת משלושה חלקים מרכזיים. חלקה הראשון כולל דברי פתיחה ועידוד (ד', א-ז), בחלקה השני מוצגת תפיסת עולמו של אליפז (ד', ח - ה', ז), ובחלקה השלישי מוצגות לאיוב שורה של הנחיות הנובעות מתפיסת עולמו של אליפז (ה', ח-כו).