סיפור אונס דינה מציג בפנינו דמויות מורכבות. בשכם, האיש ה"רע", יש גם צדדים חיוביים, ובני יעקב, ה"טובים", עושים גם מעשים בעיתיים.

פרק ל"ה הוא הפרק האחרון במחזור סיפורי יעקב (פרק ל"ו הוא תולדות עשו ומסיים את מחזור הסיפורים ובפרק ל"ז מתחיל סיפורו של יוסף). בפרק זה באים כמה אירועים שהסדר והקשר ביניהם לא ברור דיו.

חזרה לבית אל (א-ח)

האם שמעון ולוי צדקו בקנאתם לאחותם? או יעקב צדק בהמנעותו? כדי לקבל את התמונה השלמה יש לעיין היטב בסיפור עצמו וגם בברכת יעקב הנותנת פרספקטיבה רחבה יותר.

יעקב מדבר אל עשו בנימה כנועה ומתרפסת ובכך מעביר לו את המסר שאין לו עניין בברכות הגשמיות שהיו מיועדות לו, לעשו, אלא רק בברכות הרוחניות.

הפיוס בין יעקב לעשו איננו מובן מאליו, ויעקב היה צריך לעשות מאמצים גדולים לשם כך

יעקב מתכונן גם למלחמה וגם למפגש, מפני שבאמת לא ברור מה היתה מגמתו הראשונית של עשו. לכל אורך הסיפור ישנה מורכבות בדמותו של עשו, הוא הולך גם בדרך שלילית וגם בדרך חיובית, ויתכן שעשו בעצמו לא ידע לאיזה כיוון הוא הולך.

שמו של יצחק מבטא מצד אחד את מידת הדין והמלחמה ברע ומצד שני את השחוק והשמחה. דומה שעל אף שבעיני אבימלך נראית דמותו של יצחק כשייכת לצחוק החומרי והחיצוני הרי שהאמת היא שבדרך זו מרומם יצחק את החומר לקדושה.

"וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ" (בראשית כ"ט, ד)

אחי -

כמו "אל נא אחי תרעו" (בראשית י"ט, ז).

כי יאמר אדם לאוהביו או לשכניו 'אחי' 

אף על פי שאינו קרוב או אף על פי שלא ידעו,

וזה להכנס עמו באהבה וריעות ודברי שלום.