"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת
 וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת
 וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כ"א, טו-יז)

משך חכמה שמות פרשת משפטים פרק כא פסוק טז

"וגונב איש ומכרו" וכו'. המוכרו לקרובים פטור, וכמו שאמרו: "עד שיוציאנו מרשות אחיו" (בבלי, סנהדרין פו ע"א), שזה גניבה אצל נפש [=זה המשמעות של גניבה של אדם] שמרחיקו ממשפחתו ומוכרו.

השבת של פרשת המן היא כמו השבת בבתים שלנו - יש "קניות" כפולות ביום שישי ואין "קניות" בשבת. 

פרשת הנזיקין היא כעין 'מגילת זכויות האדם' שמעניקה התורה לאדם, ובה נשמרים חייו וחירותו, שלמות גופו ושלמות קנייניו. כך ניתן להבין את סדר העניינים שבה.

הרוצח בעורמה הוא האדם שעליו מצווה התורה "מעם מזבחי תקחנו למות" (יד), מפני שרצח במזיד והוא מתחזה לרוצח בשגגה.

איסור "לא תחמוד" מונע מהאדם להזיק לחברו, אך בעיקר מלמד אותו שיש לו אפשרות לשלוט אפילו ברגשותיו ובמחשבותיו.

מעמד הר סיני חולל מהפכה בכללי ההתחברות שבין האדם לקב"ה - הקב"ה דיבר ישירות עם האדם, והאדם יכול לפנות ישירות אל הקב"ה, ללא מתווכים.

There are many midrashim that focus on Noah and his personality. Given Noah’s role as father of all Mankind, it is easy to understand the great interest that there is in understanding who he was. Noah is also the first individual who received commandments that were incumbent on him and on his descendants – to this day the Seven Noahide Laws are known and carry his name. Perhaps this is why the Talmudic Sage, Rabbi Berechiya compares the personalities of Noah and of Moses. Both of these people brought the message of morality and ethics to the world, each in his own way:

משה עולה אל ה' (א-ב)

ה' קורא אל משה ואומר לו לעלות אל ההר. אמנם לא לבד "אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (א), אך הכתוב מבהיר ש"וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ" (ב).

מעמד הברית (ג-יא)

דיני משפט וצדק (א-ט)

בפסקה זו נמצאים דינים שונים הנוגעים כולם במסר אחד: האדם צריך להיות מוסרי ופועל בצורה ישרה. דנים אלו כוללים פנייה אל האדם מהשורה, למשל: "אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע" (א), "כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (ה) "וְגֵר לֹא תִלְחָץ" (ט) וגם דינים לשופטים: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת" (ב) או "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח  כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (ח).