"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן" (שמות כ"ח, א)

שמות רבה (וילנא) פרשת תצוה פרשה לז

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות כ"ד, יב) 

"ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" -

"אשר כתבתי" לא יתכן [שמוסב] על "התורה והמצוה", ועיין רשב"ם.

ונראה 'דאלמלא ניתנו תורה היו למדין צניעות (מחתול) גזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול' (גמרא עירובין ק, ב).

חומרתו של איסור ריבית טמונה לא רק בעניין הצדק והצדקה, אלא אף קודם לכן - בתפיסת העולם העומדת בבסיס הנשך.

מדוע ההתגלות הסופית למשה נעשית דווקא בענן, לעומת האש והקולות שמלאו את המעמד בתחילתו?

"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (שמות י"ט, ד)

"מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" (שמות כ"ב, כח)

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב פסוק כח

מלאתך - אלו בכורים שהן ניטלין מן המליא.

ודמעך - זו תרומה שהיא נקראת דמע.

לא תאחר - לא תאחר דבר שראוי להקדימו. מלמד שכל המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה מעשר שני לראשון עובר בלא תעשה.

ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא תאחר - שלא תאחרם בשעת הגורן מליתנם לבעלים. 

"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת
 וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת
 וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כ"א, טו-יז)

משך חכמה שמות פרשת משפטים פרק כא פסוק טז

"וגונב איש ומכרו" וכו'. המוכרו לקרובים פטור, וכמו שאמרו: "עד שיוציאנו מרשות אחיו" (בבלי, סנהדרין פו ע"א), שזה גניבה אצל נפש [=זה המשמעות של גניבה של אדם] שמרחיקו ממשפחתו ומוכרו.

השבת של פרשת המן היא כמו השבת בבתים שלנו - יש "קניות" כפולות ביום שישי ואין "קניות" בשבת. 

פרשת הנזיקין היא כעין 'מגילת זכויות האדם' שמעניקה התורה לאדם, ובה נשמרים חייו וחירותו, שלמות גופו ושלמות קנייניו. כך ניתן להבין את סדר העניינים שבה.

הרוצח בעורמה הוא האדם שעליו מצווה התורה "מעם מזבחי תקחנו למות" (יד), מפני שרצח במזיד והוא מתחזה לרוצח בשגגה.