פרקנו עוסק בהשלכות של מות קורח ועדתו.
זכרון המחתות (א-ה)
לאחר מות מאתיים וחמישים האנשים, ה' מצווה את משה לומר לאלעזר הכהן, בנו של אהרן, להרים את המחתות ולהפוך אותם ל"רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (ג) והם יהוו אות לבני ישראל "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ" (ה).