שירת הבאר, היא בקשה של עם ישראל למים, היא שירתם של המוצאים מים במדבר, והיא גם שירת צמיחה של עם ישראל המוצא בתוכו, לאחר מות מנהיגיו אהרון ומרים, נביעה פנימית.

"וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ז', י)

אמר פעם שניה "ויקריבו הנשיאים",

לומר שהם עצמם טרחו בהבאת הנדבה עד המשכן,

הגם שהם נשיאים לא חשו לכבודם.

"וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (במדבר ט"ו, לב)

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צו עמוד ב'

אמר רב יהודה אמר שמואל:

מקושש, מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה.

במתניתא תנא: תולש הוה.

רב אחא ברבי יעקב אמר: מעמר הוה...

תנו רבנן: מקושש זה צלפחד,

"וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ. כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי... אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במדבר י"ד, כא-כג)

חי אני - לשון שבועה. כשם שאני חי וכבודי ימלא את כל הארץ, כך אקיים להם, "כי כל האנשים הרואים וגו' אם יראו את הארץ".

הרי זה מקרא מסורס: חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ,

שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה' להביאם,

Resisting the command given by Pharaoh, the midwives do not kill the Israelite newborn children. Pharaoh uncovers their subterfuge, and calls them before him to have them explain why they have not fulfilled his command.

In response, the midwives say:

“Because the Hebrew women are not like the Egyptian women: they are lively (hayyot henah). Before the midwife can come to them, they have given birth” (Shemot 1:19).  

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." (ויקרא ו', כג)

מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן טו

כה תברכו -

זהו שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך" (דברים כ"ו, טו) ...

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבנו של עולם, לכהנים אתה אומר לברכנו? אין אנו צריכין אלא לברכתך. השקיפה ממעון קדשך מן השמים!

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה" (במדבר י', כט)

מצאנו שצפורה היא בת רעואל, כי כן כתוב: "ויתן את צפורה בתו" (שמות ב, כא), ועוד, "להשקות צאן אביהן" (שם שם, טז), "אל רעואל אביהן" (שם שם, יח).

והנה חובב הוא בן רעואל והנה הוא אחי צפורה.

ולפי שיקול הדעת שהוא יתרו, "בעבור חנותנו במדבר" (לא), ואמר על דבר יתרו כאשר בא אל המדבר אשר הוא חונה שם.

שתי הפסקאות שבפרק נפתחות בכותרות "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (א, כב) ועוסקות בעניינים שונים.

נזיר (א-כא)

בפסקה הראשונה הכתוב מביא את המצוות והאיסורים החלים על איש או אישה שקבלו על עצמם נזירות: "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". על הנזיר יש איסור לשתות יין "מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג לֹא יֹאכֵל" (ד). בנוסף, אסור לנזיר להעביר תער (=סכין) בשיער הראש, וכן אסור לו להיטמא בטומאת מת, אפילו לקרובי משפחתו.