"במידה שאדם מודד, בה מודדין לו" (משנה סוטה א, ז). שמשון האמין בעשיית 'מידה כנגד מידה' באויביו - "כאשר עשו לי כן עשיתי להם" (ט"ו, יא). וכך בדיוק הוא נשפט, מידה כנגד מידה, על כל קלקוליו.

"וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שופטים ט"ו, יט)

 

על כן קרא שמה -

לזכר שהקורא לה' יענהו בנס.

ונס של אדם מצויין [=אדם גדול] חייבים לברך [גם אחרים]

כשמגיע למקום ההוא, לדעת קצת,

ועל כל פנים, חייב בעל הנס לברך,

ולכן יחדוהו בשם.

ותחלה קראה בשם 'לחי' כדי לזכור נס הלחי,

בלי צבא ובלי חיילים, נלחם שמשון את מלחמותיו מול הפלשתים. וגם משלם בעצמו את המחיר.

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: שמשון בעזה 
2. פס' ד-כב: שמשון ודלילה
3. פס' כג-לא: מות שמשון והנקמה בפלשתים

1. פס' א-ג: שמשון בעזה

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ח: שריפת קמות פלשתים
2. פס' ט-כ: ניסיון הסגרתו של שמשון 

1. פס' א-ח: שריפת קמות פלשתים  

"וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג, כה)

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב

"ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" -
אמר ר' חמא בר' חנינא: אותו היום חלה נבואתו של יעקב אבינו,
שאמר: "יהי דן נחש עלי דרך" (בראשית מ"ט, יז).

השימוש במילה "מרעים" מרמז שרעים אלה אינם חברים אלא עושי רע. אנו למדים מכך שחברות צריכה להיות פשוטה ועם רצון טוב ולא אינטרסנטית.

Pages

x