"יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר - לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מ"ט, יז-יח)

רמב"ן בראשית פרק מט פסוק יח 

ספר שמואל מלמדנו צניעות וענווה. ראשונים בכך הם חנה ועלי המקבלים תוכחה בהכנעה, מוחלים על כבודם ומתרחקים מן הגאווה.

"וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה" (שופטים כ"א, א)

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד ב

ספר שופטים בא להמחיש לנו לאיזו תהום של שפלות אנושית עלולים בני ישראל ליפול, אם הם ימשיכו להיות מושפעים מתרבותם של עמי כנען. מעשה פילגש בגבעה הוא תוצאה ישירה של אותה השפעה כנענית.

"במידה שאדם מודד, בה מודדין לו" (משנה סוטה א, ז). שמשון האמין בעשיית 'מידה כנגד מידה' באויביו - "כאשר עשו לי כן עשיתי להם" (ט"ו, יא). וכך בדיוק הוא נשפט, מידה כנגד מידה, על כל קלקוליו.

"וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שופטים ט"ו, יט)

על כן קרא שמה -

לזכר שהקורא לה' יענהו בנס.

ונס של אדם מצויין [=אדם גדול] חייבים לברך [גם אחרים]

כשמגיע למקום ההוא, לדעת קצת,

ועל כל פנים, חייב בעל הנס לברך,

ולכן יחדוהו בשם.

ותחלה קראה בשם 'לחי' כדי לזכור נס הלחי,

בלי צבא ובלי חיילים, נלחם שמשון את מלחמותיו מול הפלשתים. וגם משלם בעצמו את המחיר.

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: שמשון בעזה 
2. פס' ד-כב: שמשון ודלילה
3. פס' כג-לא: מות שמשון והנקמה בפלשתים

1. פס' א-ג: שמשון בעזה

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ח: שריפת קמות פלשתים
2. פס' ט-כ: ניסיון הסגרתו של שמשון 

1. פס' א-ח: שריפת קמות פלשתים