לאחר סיפור הולדת שמואל, מובאת כאן תפילתה של חנה. חנה משבחת את ה' ומדגישה את גדלותו של ה' לשנות את המציאות מקצה אחד לקצה אחר, כמו למשל: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (ז).
בני עלי מול שמואל (יא-כא)
שאול היה צדיק מדי כשחמל על עמלק ורשע מדי כשציווה להרוג את כוהני נוב. מתברר שכאשר המשקל הנפשי נוטה יותר מדי לכיוון אחד, האיזון מתערער, ועלולים להגיע למקומות קשים.
לפי המדרש, דוד לא הבין מדוע ה' ברא את מידת השטות. לאחר הסיפור עם אכיש מלך גת, שבו השיגעון הציל את דוד, דוד מבין שיש זמן שגם השטות נצרכת, ומודה לה' עליה.
זכר שהיה שם בנוב איש אחד מעבדי שאול ושמו דואג האדומי,
והוא מבני ישראל היה אבל לפי שהיה גר בארץ אדום נקרא אדומי...
ובדברי חכמינו ז"ל (מדרש תהלים מזמור נ"ב ובילקוט חלק ב' דף י"ט ע"א):
ר' יהושע אומר מנכח למעלה אדומים היה... ועל שם עירו נקרא כן.
שאול מתאר את דוד כבן מוות, אך יונתן עושה הכל כדי לשמור על דיבור חיובי ואוהב. ואת המסר הוא מעביר לדוד באמצעות חיצים.
הכתוב מאריך בתיאור סברתו של שאול לגבי היעדרותו של דוד: "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור" (כו), רק כדי להימנע מלומר דבר מגונה.