שאול היה עלול להיזכר כדמות נלעגת, מלך מטורף. המדרש מאתר את הנקודה שבזכותה זכה שאול להינצל מכך.

הציניקנים אינם מבינים, כשם שהנער העמלקי לא הבין, שאחרי ככלות כל המריבות, הייתה בלב דוד אהבה גדולה לשאול וליונתן בנו.

"וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ" (שמואל ב ה', יח-יט)

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כז ד"ה [ב] דבר אחר

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמואל א ל"א, ד)

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן ד"ה זש"ה יש בוטה

"וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת" (שמואל א כ"ז, ב) 

יש לשאול: היאך הלך אליו והוא היה כבר בסכנה עמו, עד שהתפלל ונמלט משם? [פרק כ"א]
ויש לפרש כי בפעם ההיא היה דוד לבדו, והתנכר שם, וכשראה שהכירוהו פחד.
אבל עתה בא בשש מאות איש,
וקודם שנכנס לגת שלח לאכיש כי התבאש בשאול ובעמו ואם ירצה ישב עמו הוא ואנשיו ויעזרוהו להלחם בישראל,
והודיע עצמו כי הוא דוד,
ואכיש קבלו בשלום וישב עמו.

"כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א כ"ו, יט)

כי גרשוני - מארץ ישראל.

לך עבוד אלהים אחרים - היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית כאלו עובד עבודת גילולים.

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

The visit of the spies to the Land of Israel described in Parashat Shelah takes up just five verses, so we will learn of the spies’ impressions only from the descriptions that they share afterwards. In order to understand the source of their assessment and recommendations, we must return to the visit itself, as it is described in the Torah in Bemidbar 13:
21 They went up and scouted the land, from the wilderness of Zin to Rehob, at Lebo-hamath.