"כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (שיר השירים ח', ו)

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח

דבר אחר: "כי עזה כמות אהבה" - 

אהבה שאהב יהונתן לדוד, 

שנאמר: "ויאהבהו יהונתן כנפשו" (שמואל א י"ח, א). 

"קשה כשאול קנאה" - 

קנאה שקנא שאול לדוד, 

שנאמר: "ויהי שאול עוין את דוד" (שם, ט).

Parashat Naso describes the census taken among the Tribe of Levi, together with the various responsibilities incumbent on each of the Levite families. The family of Kehat (whose census and job description appear at the end of Parashat Bemidbar) is responsible to carry the holy vessels, the family of Gershon carry the cloths of the Mishkan, its coverings, and the screen for its entrance, the family of Merari carry the planks, the bars, the posts, and the sockets of the Mishkan. According to the rabbinic sages, these jobs were divided up based on their importance.

את ההיחלצות שלו מהמשבר הנורא המתואר בפרקנו הופך דוד, לדברי המדרש, לעוגן ולנקודת משען. בכך ניכרת גדולתו.

שאול ניתק את עצמו מאלוקיו, משמואל אביו הרוחני ומכל שיקול הגיוני מוסרי ומתוך כך כל השפע הרוחני נותק ממנו. בימיו האחרונים הוא פונה לבעלת האוב כדי להתחבר בחזרה לשמואל. ביציאתו למלחמה, למרות הבשורה, הוא משיב לעצמו את שמו הטוב.

"לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד" (תהלים נ"ג, א)

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור נג, א

"וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א כ"ד, כא)

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור נז ד"ה [ג] אמר ר'

פעולתו הראשונה של שאול כמלך - המלחמה בעמון - משקפת את עיקר פועלו: השבת הכבוד האבוד של עם ישראל.

שמואל מתווך את בקשת העם למלך מה', כמו שתיווך משה את השיח בין ה' לישראל לקראת מתן תורה. מתוך ההשוואה ניכר הפער הנובע מיוזמת השיח.

יונתן מוותר על המלוכה וכורת ברית עם דוד. כך הוא מלמדנו שגם בעולם ההנהגה, הרווי ביצרים ובשחיתות, אפשר להישאר חבר, ואפשר לנהוג בנקיון כפיים.

בפרקנו מובא נאומו של שמואל. בנאום ארבעה חלקים, המקבילים בין עבר ועתיד:

עבר: "הנה שמעתי בקולכם" (א-ה)

שמואל מנסה להבין מדוע העם רוצה במלך. הוא פותח בזה שהוא שמע לבקשתם של עם ישראל וכעת הוא רק מנסה להבין: "אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם" (ג). העם מבהירים לשמואל שהוא לא פגע בהם ולא עשק אותם.

עבר: "ועתה התייצבו" (ו-יא)