"וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כ"ג, א)

"אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ העצנו הָעֶצְנִי" (שם, ח)

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף טז עמוד ב

אלה לא בהכרח הדברים האחרונים של דוד, אלא מה שהוא רוצה שיזכרו עליו אחרי מותו.

בית לא חייב להיות בית. הוא יכול להיות מערה במדבר או מרתף משוגעים. מה שיוצר אותו הוא תחושת הביטחון. האם היא קיימת אצל דוד?

ה' הולך עם כל אחד ואחד לפי מה שמגיע לו, כפי שאומר דוד, אך אנחנו, בני האדם, איננו מסוגלים לראות זאת. 

"הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" (שמואל ב כ"ב, לא)

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן יב

דוד נאלץ למסור את בניו של שאול לגבעונים כדי למנוע חילול ה'.

מי הוא ישבי בן נוב, מי זו הרפה, מי הם ילדיה ומה הוא החטא שהגיע הזמן להתנקות גם ממנו?

"וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הכרי [הַכְּרֵתִי] וְעַל הַפְּלֵתִי" (שמואל ב כ', כג)

כבר חשבם למעלה (סוף סימן ח'), רק שפה חשבם בשינוי סדר, למען נבין את המבוקש,

כי דוד הסכים להעביר את יואב ולשום את עמשא במקומו על הצבא, מפני שהרג את אבשלום כנזכר למעלה,

ולכן הרג יואב את עמשא,

וכאשר נודע זה לדוד, היה במחשבתו לשום את בניהו בן יהוידע במקומו, כמו שנעשה אחר כך בימי שלמה,

מיהו עירא היאירי המוזכר בסוף פרקנו, מהי מערכת היחסים בינו לבין דוד ומהן השלכותיה מרחיקות הלכת?