גם הרצון הנעלה להגיע עדי מקדש וקודשיו, אסור לו שייעשה על חשבון פגיעה באדם אחר. אין פולחן דתי מועיל כלום אם דיני הצדק ועקרונותיו מתחללים ונדרסים ברגל גאווה.

פסוקים רבים בספר ישעיהו הולחנו והפכו למושרים בפי-כל.

לפניכם אחד מהשירים, שמילותיו לקוחות מהפרק שלפנינו:

"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'" (כ)

לחן: הרב שמואל ברזיל   ביצוע: גלעד פוטולסקי ותזמורת שלהבת 

בסוף הפרק מופיעה הבטחה ללומדי התורה: "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה'... וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (כא) - מהי אותה הבטחה? וכיצד ניתן ליישב את הסתירה שבינה לבין דברי המשנה בפרקי אבות שהתורה איננה עוברת בירושה?

דרשת חז"ל לפסוק שבפרקנו מחברת בין החינוך והלימוד, להמשך הדורות, ומבטיחה לכל מי שיעסוק בלימוד התורה במשך שלושה דורות, שהתורה תמשיך להיות חלק מחייו ומחיי צאצאיו - גם בדורות הבאים.

ישעיהו יוצא בנבואתו כנגד הדתיות המושכת לעבר העצב ומבהיר כי האידאל אינו צום ועצב, אלא עשייה ושמחה. 

"קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם" (א) – פסוק זה שימש כתמריץ, כהדרכה, כהסברת עמדה ואפילו כהתנצלות לדרשנים רבים שעמדו על התיבה בבית הכנסת והוכיחו את העם במהלך הדורות. נעיין בהדרכות השונות הכלולות בפסוק זה.

"וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט" (ישעיהו נ"ז, כ) 

והרשעים - שאין נותנין לב לשוב.

כים נגרש - הים הזה, גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים, וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו, וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו, כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו.

ישעיהו מתאר את בריאת העולם כעבודת אומן הדורשת רגישות עדינה ודקה. מה המסר של ישעיהו בתיאור זה?

הפסוק "יוצר אור ובורא חושך" איננו מתאר בריאה בעבר אלא בריאה מתמדת, בהווה. מה משמעות הדבר? 

“What do we gain by killing our brother and covering up his blood? Come, let us sell him to the Ishmaelites…” Parashat VaYishlah relates that Yehudah makes this suggestion after Reuven has succeeded in dissuading the brother from committing fratricide. The brothers had accepted Reuven’s argument and merely threw Yosef into a pit, rather than kill him. Just as they sit down to eat, a caravan passes by, and Yehudah seizes the opportunity to suggest that they sell Yosef rather than leave him in the pit to die.