הזקנים שעובדים עבודה זרה באים לפני הנביא (א-יא)

אנשים מזקני ישראל יושבים לפני יחזקאל, וה' מגלה ליחזקאל את מעשיהם: "בֶּן־אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל־לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲו‍ֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם" (ג). ה' מבקר את האנשים שעובדים עבודה זרה ולאחר מכן באים לדרוש את הנביא. מכאן עובר הנביא להוכיח את נביא השקר "וְהַנָּבִיא כִי־יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי ה' פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ט).

המשל בפרק זה מיוחד משאר משליו של יחזקאל, בהיותו משל כפול. יחד עם הביקורת לצדקיהו על מרדו בבבל, הוא רומז ביקורת כללית לישראל שמפרים את בריתם עם ה'.

בפרק הנביא מתמודד ומתפלמס עם נביאי ונביאות השקר.

נביאי השקר (א-טז)

יושבי הגלות לא מאמינים ולא שומעים לדברי הנביא: "בֶּן־אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית־הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם" (א), ועל כן ה' מצווה אותו לעשות שני מעשים סמליים.

מעשה סמלי: יציאה לגלות (ג-טז)

בפרק י"א מתמודד יחזקאל עם תפיסות מוטעות של העם היושב בירושלים

"היא הסיר ואנחנו הבשר" (א-יג)

תיאור שריפת העיר (א-ז)

יחד עם החורבן שמגיע על העיר, יחזקאל שוב רואה את ה"מרכבה" שראה בפרק א' "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל־הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם" (א). האיש לבוש הבדים מקבל פקודה להתקרב אל אחד הגלגלים שמתחת לאחד הכרובים שב"מרכבה" ולמלא את חפניו בגחלים ולזרוק על העיר "וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת־יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל־חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא" (ז).

לאחר שבפרק הקודם ה' הראה לנביא את חטאי ישראל בירושלים, בפרקנו מופיע גזר הדין.

גזר הדין (א-ז)

בפרקים הקרובים (ח'-י"א) מתואר חזיון מסע יחזקאל לירושלים. יחזקאל רואה בחזון את חטאי ירושלים, מתאר את עזיבת השכינה מהמקדש ומירושלים ואת העונש על חטאי ירושלים. בחלק השני של פרק י"א מופיעה נבואת נחמה לגולים.

פתיחה (א-ד)

יחזקאל מתאר התגלות נוספת: "וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה'. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה־אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה־זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה" (ב). הפעם הרוח נושאת את יחזקאל לירושלים "בְּמַרְאוֹת אֱ-לֹהִים", מיד אל הכניסה למקדש.

The Book of Ezekiel moves along a timeline that shifts from silence to speech, from distance to love. Opening with a harsh atmosphere of detachment and silence, it moves to symbolic acts steeped in longing, finally closing with prophecies of salvation.

מראות א-להים שרואה יחזקאל ארבע פעמים מייחדים את נבואתו מנבואות שאר הנביאים.