יש כאן בפרקנו מעין תמונת סיכום שמתארת את ממלכת שומרון המסרבת לשוב אל ה'. הקב"ה מנסה בדרכים שונות, בדומה למכות מצרים, לעורר את העם לתשובה אך דבר לא עוזר, ולכן לא נותר לנביא אלא לקרוא בקריאת אזהרה חמורה: "הכון לקראת אלוקיך ישראל!" (יב) – המכה הקשה ביותר עומדת לבוא.

בחירת ה' בישראל איננה רק זכות, אלא גם ובעיקר אחריות ומחויבות. דווקא מתוך כך שה' בחר בנו ואוהב אותנו הוא מדקדק עמנו כחוט השערה ותובע מאיתנו יותר מכולם.

הנבואה אינה משתמשת בתיאורים מופשטים אלא בכאלו שכולנו מכירים. ועלינו השומעים להבין את התוכן ולעשות את ההפשטה בעצמנו.

השנה הייתה 1970, השתחררתי אז משירות סדיר, כשברקע התנהלה מלחמת ההתשה בדרום. מלחמה אשר גבתה קרבנות רבים בחזית התעלה, ופצועים שהגיעו מהשטח כמעט מדי יום.

בשיח הציבורי, לאחר כמה שנים של מלחמה מתישה, גברו קולותיהם של רכי הלב שהחצינו את פחדם ועודדו נסיגה מן התעלה. קולות אלו ערערו את תחושת הביטחון ביכולתו של צה"ל למצוא פתרונות ולצלוח את הלחימה.

בעיניי, כמשוחרר טרי משירות צבאי, היה זה מעשה תבוסתני שהשריש מורך וחולשה ביטחונית בלבם של אזרחי המדינה, מה גם שנעשה בפומבי באמצעי התקשורת השונים, הנשמעים גם באוזני אויבינו.

פורענות (א)

הפסוק הפותח את הפרק ממשיך את הפורענות המתוארת בפרק הקודם: "תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" (א).

חידוש הברית (ב-ט)

חטאי אפרים (א-ג)

בעבר אפרים היה מכובד, וכולם פחדו ממנו "כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל", אבל לאחר שחטא בבעל, הוא נחשב כמת, ועכשיו ממשיך אפרים לחטוא "וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן" (ב).

שכחת ה' והבעייתיות במלוכה (ד-יא)

תוכחה על הכחש - הרמאות (א-ג)

הנביא מתאר כיצד ישראל ויהודה מתנהגים במרמה: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה" (א). הנביא מוכיח את אפרים על כך שהוא כרת ברית עם אשור ומצרים, ומתאר כיצד ה' "יריב" עם יהודה ואפרים "וְרִיב לַה' עִם־יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל־יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ" (ג). 

סיפורי יעקב ומשמעותם לדורות הבאים (ד-ז)

בניגוד לפרק הקודם, בפרקנו הנביא מתאר את יחסי האהבה והחמלה של ה' לישראל.

אהבת ה' לישראל (א-ז)

הפרק נפתח באהבת ה' את ישראל, כאהבת אב לבנו: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (א). על אף שישראל התרחקו מה', הוא ניסה להשיב אותם אליו "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה" (ד), ועל אף זאת ישראל מיאנו לשוב "לֹא יָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (ה).

רחמי ה' על ישראל (ח-יא)

השמדת המזבחות וחורבן ממלכת אפרים (א-ח)

הפסקה נפתחת בדימוי ישראל לגפן, אך עושרה ושבחה של הגפן הובילו אותה למקומות רעים "כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת" (א). בעקבות חטאיהם, ישראל יענשו "עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא (=האויב) יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם" (ב). הנביא מתאר כיצד אפרים תתמוטט: לא יהיה מלך, אשור תשלוט באפרים ושומרון תחרב.

נפילת ישראל ברקע אירועים מהעבר (ט-טו)

עמוס, ככל הנראה, הוא ראשון נביאי הספר ואנחנו יכולים למתוח קויים מקבילים רבים בין אישיותו ודרכיו של עמוס לבין אלו של משה רבינו, אדון הנביאים.