בממלכת יהודה ההתלהבות רבה ותחושת הכוח כובשת וממכרת, ומול כל הששון הלאומי הזה מציבים הנביאים את מעשי העוול שנעשו לאזרחים הפשוטים, בשם האינטרס הבטחוני. הם מנבאים רעה, אך לבסוף חל שינוי בעלילה.

הרשעים בדורו של מיכה לא נחים לרגע. כל הלילה הם מתכננים וחושבים מחשבות אפלות של גזל ועושק ובבוקר מוציאים אותן אל הפועל. ועל כך מנבא עליהם הנביא רעה ומתאר כיצד יגלו בראש הגולים ושדותיהם ילקחו מהם.

למה העשירים בימיו של מיכה חושבים ופועלים רע? מדוע הם חומדים, גוזלים ועושקים? פשוט כי הם יכולים. "כי יש לאל ידם" (א). אין דין, ואין דיין. איש הישר בעיניו יעשה.

המילה" חודש" מציינת התחדשות. ההתחדשות של הירח היא רק מנקודת המבט שלנו, מן הארץ, ובכל זאת, ראשי חודשים נקבעים על פי נקודת מבט זו.

מה ראה אהרון שהיה צדיק גמור ועובד ה' לעשות את העגל? הרב מדן מציע שאהרון ניסה להפסיק מלחמת אחים קשה שפרצה במחנה, ואילו הרב בזק מציע שכוונתו של אהרון היתה שהעגל ישמש כמרכבה לשכינה.

בתוך תיאור מלאכת המשכן מוזכר לפתע הציווי על שמירת השבת. כך בפרשת ויקהל וכך בפרשת כי תשא. ננסה לעמוד על פשר העניין ונראה אילו שני יסודות הדבר בא ללמדנו.

המילה 'עומר' מופיעה בתורה רק שלוש פעמים: במן, בספירת העומר ובהבאת קרבן העומר. המילה 'עומר' מקשרת את תבואת ארץ ישראל למן במדבר - אנו אומרים לה' שאנו מתייחסים לתבואה שלנו כאל דבר שה' נתן לנו - כמו המן הניסי. אדם שנותן את העומר הנשכח בשדה לעני דבק בדרכי ה' שנתן לנו את המן. 

לחץ כאן לשיעורים נוספים בסדרה "חידוש מהגוש" על פרשת שבוע

מה עניין שמיטה להר סיני? נציע שתי הצעות לקשר ביניהם: לפי ההצעה הראשונה השמיטה מכינה אותנו להקהל שהוא "מעמד הר סיני" קטן ולפי ההצעה השניה הקשר נעוץ בכך שהשמיטה היא שנת שבתון.

סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים נאמר לאחר פרשת מות בני אהרן כדי להראות לאהרן כיצד הוא יכול לעמוד לפני ה' ולהתפייס עימו בעת משבר שכזה. השעיר לעזאזל הוא חטאת שאי אפשר להקריב אותה ולמרות זאת היא מכפרת - בזכות הווידוי של הכהן הגדול.

הנביא מיכה פונה אל העם ואל מנהיגיו ושוטח בפניהם את כל מה שעשה ה' למענם ותוהה כיצד יתכן שגמלו לו בחטא. הוא מתאר גזר דין כבד ויוצא דופן, אך מציע דרך פשוטה למנוע את האסון הנורא.