בפרק הקודם הנביא האשים כמה עמים בחטאיהם וניבא להם חורבן. פרקנו ממשיך את רצף הנבואות שבפרק הקודם ומביא את הנבואות על מואב יהודה וישראל.

נבואה על מואב (א-ג)

הנביא מאשים את מואב "עַל־שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ־אֱדוֹם לַשִּׂיד" (א), כלומר חילול גופות אדם ושריפת עצמות. בעקבות החטא, יבוא גם העונש "וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ וְכָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ אָמַר ה'" (ב-ג)

עמוס הוא אחד מ"ארבעה נביאים שהתנבאו באותו הפרק", וזמנו מקביל להושע. פרשנים וחוקרים הדיינו בשאלה האם הושע קדם לעמוס או עמוס להושע, אך נדמה שקשה להכריע בשאלה. על אף זאת ניתן לקבוע שהושע המשיך להתנבא אחרי עמוס, מכיוון שהושע ניבא גם אחרי מות ירבעם השני, שבתקופה הזאת ירד כוחה של העיר שומרון. עמוס החל לנבא "שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ". הנביא פותח את נבואתו: "וַיֹּאמַר ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (ב).

פרקנו עוסק בעיקר במשפט הגויים על רקע גאולת יהודה וירושלים.

פתיחה (א-ג)

פסקה זו נותנת את ההקשר הכללי של הפרק: בזמן שה' ישיב את שבות יהודה וירושלים, הוא יקבץ את כל הגויים "וְהוֹרַדְתִּים אֶל־עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל־עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת־אַרְצִי חִלֵּקוּ" (ב).

משפט צור, צידון ופלשת (ד-ח)

רגע לפני יום ה' (א-ה)

בפרק קצר זה, הנביא מתאר את ההתרחשויות המיוחדות בעולם לפני בוא יום ה'. כל העם יהפכו לנביאים "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי עַל־כָּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ" (א), ה' ישנה את סדרי הטבע הקבועים "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (ד) וכל מי שיקרא בשם ה' – יוושע: "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר־יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר־צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה" (ה).

יום ה' (א-יד)

כותרתו של ספר יואל כוללת רק את שמו של הנביא, ללא אזכור מפורש לגבי זמן פעולתו: "דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יוֹאֵל בֶּן־פְּתוּאֵל" (א). פרשנים וחוקרים התחבטו ברקע ההיסטורי של נבואות יואל. המקדימים קבעו שהוא מימי יהורם, והמאחרים הניחו שיואל ניבא בימי הבית השני. מכיוון שאין רמזים ברורים בספר, קשה להכריע בשאלת זמן פעולתו של הנביא.

הארבה (ב-יב)

הכרובים הם תיקון למעשה העגל - הם מהווים רק מסגרת ולא אלוהים, הקול מגיע מבין שניהם ששם שורה השכינה. בשיעור נראה שתי תשובות לשאלה מהם הכרובים? ובנוסף נראה את ההבדלים בין הכרובים במשכן לכרובים במקדש.

במעמד הר סיני מתוארת חרדה גדולה מאוד ואילו במעמד ברית האגנות שבפרקנו אנו שומעים על עולות ושלמים וחגיגה. איך ניתן להבין את היחס בין המעמדות? על שאלה זו ועוד עונה הרב ד"ר יואל בן נון, ונועץ את התשובות בדרך בה אנו קוראים את פרשות יתרו - משפטים.

התורה מכנה את לוחות הברית פסל (ל"ד, א) ובכך מנגידה בינם לבין האיסור "לא תעשה לך פסל" - התורה מכירה בצורך של האדם להתחבר למשהו מוחשי אך מלמדת את האדם שהדרך לפגוש את האל היא לא דרך פסל נתפס ומוחשי אלא דרך התורה שהיא אינסופית.

סיפור עמלק מופיע פעמיים - בסיפור המעשה בספר שמות ובמצוות זכור בספר דברים, אבל, באופן מעניין, יש פערים בין הפרשיות, מדוע? הרב בזק מציע שיש שתי בחינות בסיפור עמלק, לעומתו, הרב מדן סובר שיש כאן שני אירועים שונים.