במציאות שבה הארץ יראה מפני הטרור ונראה כי העולם נמצא בתוהו ובוהו, קבלת התורה היא שיכולה להוביל אותנו למצב של ארץ שקטה.
מיהם אותם רשעים המתוארים במזמורנו שמנגחים את הארץ בקרניהם? בעל ה'כלי יקר', שהיה בעל מודעות גדולה לעוולות חברתיות גם בחייו האישיים, מסביר שהכוונה לשופטים במערכת המשפט והוא מונה שלושה קלקולים מרכזיים שלהם על בסיס הנאמר במזמורנו. המזמור יוצא כנגדם וכנגד בעלי הקרניים בכלל.
הספר השלישי של תהילים נכתב לאחר החורבן, והוא מהווה עדות למשבר אמונה גדול שהיה בתקופה זו. זהו הרקע למזמורנו בו יש גם עדות מיוחדת להוויה החברתית הקשה באותם הימים.
אמנם המציאות שבתוכה אנו חיים נראית לעיתים רחוקה ממצב של צדק אך מחבר המזמור מלמד אותנו כי סוף החשבון לבוא. כוס החמה כבר בידו של ה'.
"למה אלוקים זנחת לנצח" אומר המשורר וממשיך: "יעשן אפך בצאן מרעיתך" (א), ויש בכך נחמה – אין אדישות, יש עדיין קשר רגשי בין ה' לעם, ואם כך יש עדיין סיכוי לאהבה. מתוך כך מנסה המשורר במזמורנו לעורר את האהבה בין ה' לעמו, בהזכירו את ימי קדם.
במזמור ע"ד משמיע המשורר אסף את זעקת העם: "למה אלהים זנחת לנצח..." (א). המדרש מתאר דיאלוג דומה, נוקב, בין ה' לנביאים. ביסוד הדיאלוג עומדת האמונה שיש עם מי לדבר. הזעקה היא הפתח של התקווה שקריאת האדם נשמעת במרומים.
עם העלמותה של הנבואה מעולמנו נותר האדם המודרני כשהוא עומד נבוך אל מול עתיד לוטה בערפל - "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (ט).
על אף הצלחת הרשעים שסביבו נותר המשורר נאמן לאל. העמידה של המשורר לנוכח א-לוהיו נטועה בו, היא חלק מזהותו, א-לוהים הוא לבו. ואת הלב אי אפשר לנטוש.
כמו רבים אחרים, בעיית הגמול העסיקה גם את משוררי תהילים והם ייחדו לה מקום בשירתם ההגותית. פרקים ע"ג ו-צ"ד מציעים פתרונות לבעיית הגמול שיש בהם מן החידוש.
Pages