מזמור זה יסודו במזמור שבח לה'. המזמור בנוי בצורה מעגלית ומוכר בצורתו כ"מזמור מנורה". המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר".

ברכת ה' לעם ישראל (ב)

המזמור נפתח בתפילה: "אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ" (ב). הדוברים חשים את ברכת ה' חלה עליהם. הניסוח של הברכה מזכיר מאוד את ברכת כהנים: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו', כד-כה).

ה' והגויים (ג-ו)

מזמור זה יסודו בתפילת הודיה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר" (א).

הציבור קורא להלל את ה' (א-יב)

מזמור זה יסודו במזמור שבח והודיה, וייתכן שהינו חלק מטקס במקדש. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד שִׁיר" (א). 

פתיחה למזמור (ב-ג)

המזמור נפתח בקריאה שראוי להלל ולשבח את ה' "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר" (ב), ושה' שומע את תפילות כל בני האדם: "שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כׇּל בָּשָׂר יָבֹאוּ" (ג). 

סגולותיו של ה' לבני האדם (ד-ו)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א). 

בקשת המשורר (ב-ג)

המשורר פותח את המזמור בבקשה שה' ישמע את תפילתו: "שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי" (ב), ומתאר את הצרה שבה הוא נתון: "מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי". המשורר מבקש מה' שיסתיר אותו מפני הרשעים או מפני עצתם: "תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן" (ג).

תיאור מעשי הרשעים (ד-ז)

מדרש על הפסוק המופיע בפרקנו: "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו" (יז) מלמד כי שמו של המשיח כבר נברא עוד קודם לבריאת העולם. מה פשר העניין?

מזמור ע"ד מתאר את החורבן ומכיל בתוכו זעקה מתוך השבר. המשורר נזכר בעזרתו של א-להים לישראל מקדם, ובכוח הגדול איתו הושיע את ישראל בעבר, וממשיך להיאחז באמונתו למרות השבר.
במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

במזמור ס"ח שר המשורר על מלחמותיו של ה' אל מול אויבי ישראל, ומתיחס אליהן כחלק מתהליך הגאולה הכללית של העולם. העמים הנלחמים בישראל בתחילה, בסופו של המזמור מתוארים כאוהבים - המהללים ושרים לה' גם הם. במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים וכן בקשרים שבינו לבין מקורות אחרים, כל זאת לאור הפרשנות ההקשרית.

דוד מתפלל על ימי הזקנה: "אל תשליכני לעת זקנה" (ט). במובן הפשוט הכוונה היא לזקנה ביולוגית אך יתכן וכוונתו של דוד היא לזקנה מנטאלית – דוד מבקש לא להפסיק להתחדש, לא להישחק.

השמחה היא עיקר גדול בעבודת ה'. דוד המלך זכה בחייו להגיע למדרגה נעלה זו.