כשנמצאים במחנות ההשמדה בפולין, ליד אפרם של יהודים שנטבחו שם אי אפשר שלא להיזכר בנבואת יחזקאל, בעפר ועצמות יבשות הקמים לתחייה בדמותו של 'חיל גדול מאד מאד' - צה"ל.

לגאולה הבאה בגלל חשש מחילול השם, ללא תשובה, יש מחירים כבדים שלא כדאי לשלמם.

אח נאמן וטוב מתאבל על מות אחיו. אח בוגדני ורע שמח על מות אחיו ללא בנים משום שכך הוא זוכה בירושת המת. כך מתייחסת אדום לחורבן ישראל.

הגאולה שעליה מדבר יחזקאל היא גאולה לעם שאינו חוזר בתשובה, גאולה שמטרתה למנוע חילול ה'. כיצד נראית הגאולה שאנחנו חווים בימינו?

עינינו הרואות את הניגוד העז בין הרי אדום להרי ישראל הפורחים, וכבר רבים העמים האומרים "הגדיל ה' לעשות עם אלה".

חורבנה של אשור היה כדי ללמד את העמים-העצים, שלא לגבוה בקומתם וברום לבבם. מצרים, החלשה מאשור, לא למדה את הלקח וסופה קרוב גם הוא.

If a family merits to see three successive generations of Torah scholars, that gift, that accomplishment becomes an eternal inheritance, for the family and for the wider nation of Israel.

The little acts are good and important, but they are only the edges of a much vaster system of influences. At the heart of that system is the work and effort we put into understanding God’s directives to us. His Torah. A connection to God via his laws is the ultimate guarantor of eternal success.

גאווה היא כמו בלון. ככל שהוא מלא יותר באוויר כך גם דקירה קטנה, תפוצץ אותו ולא יישאר ממנו דבר.

"וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם בְּשִׁבְרִי שָׁם אֶת מֹטוֹת מִצְרַיִם וְנִשְׁבַּת בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה: " (ל', יח)