טקס היטהרות הארץ מועיל לא רק לטהרה מהרוגי המלחמה, אלא גם לטהרה מכל חטאי העבר.

הרבה פעמים אנו שומעים וחווים בארץ שלנו מלחמות. אבל יש מלחמות ויש מלחמות. ואם כבר מלחמה אז בפרק שלנו מסופר על המלחמה - מלחמת גוג ומגוג.

"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (ל"ו, כו)

ונתתי לכם לב חדש. שעד עתה היו הסבות אל החטא, הלב והרוח, הלב מצייר כח המושל שנוטה אל התאוה, והרוח מצייר הציורים הרעים שמעלה ציורים אל הלב לרוע, ועי"ז הלב מושל וגומר הרע,

ואני אתן לכם לב חדש שיהיה נוטה רק אל הטוב וכן הציורים שיעלו ברוח יהיו רק טובים,

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

מי היו העצמות היבשות ומה היה חלקם בעיצוב הזהות הישראלית, זו העתיקה של ימי הנביאים, וזו שלנו כאן היום בארץ ישראל

המשורר דן פגיס מתייחס לסוגיית השילומים מגרמניה לאחר השואה. לטענתו את הנעשה אין להשיב, וקבלת שילומים לא תפצה על הטראומה ולא תחזיר הכל לקדמותו. בניגוד לדברי יחזקאל, פגיס טוען שאת העצמות היבשות לא ניתן להחיות.

הנבואה מתארת שלושה שלבים של תחיית הגוף, ושלב רביעי של תחיית הרוח. בקיום הנבואה, השלב הרביעי לא ממשיך אוטומטית, אלא צריך נבואה נוספת לרוח. ולבסוף צריך עוד נבואה על ההבאה אל הארץ.

האם יש צורך בתשובה על מנת שתבוא הגאולה? מה נאמר על כך בספר דברים? ומה מנבא יחזקאל?

פרקים ל"ה-ל"ו מתארים את תחיית ההרים והארץ. הנביא פונה אל ההרים ולא אל העם, ומתאר שבגאולה תיווצר מציאות חדשה מושלמת, אך היא תיווצר בכפיה על עם ישראל מבחוץ, ולא על ידי יוזמה אנושית ובחירה חופשית.

עניין הבכורה הגנובה נפתר בטוב, תוסיפו על זה ציווי אלוהי נגד כיבוש אדום ותיעובם, ונותרנו עם השאלה - כיצד צמחה איבה בין יעקב ועשו שהפכה בפרקנו ל"אֵיבַת עולם"?