המזמור הראשון המסודר בא-ב מלא הוא וידוי, שנאמר (עד היום) בכל יום בנפילת אפיים (אחרי תפילת עמידה) בעדות רבות בישראל.

אמנם, האות ב מופיעה אחרי הפנייה ל"אֱ-לֹהַי", האות ו מופיעה באמצע הפסוק של האות ה, והאות ק חסרה. במקומה יש שני פסוקים באות ר, ועוד נוסף פסוק חותם (באות פ), שמעביר את בקשת הווידוי מן היחיד הנתון במצוקה לעם ישראל כולו.

ועם זה, רוב הא-ב כסדרו, בראשי הפסוקים.

על פתיחת "לְדָוִד", כבר כתבו ראב"ע ורד"ק,[1] שאפשר, שנכתבו על דוד, או הוקדשו לו, על ידי אחדים ממשוררי תהילים עלומי השם (ואולי על ידי צאצאי דוד, מבית המלוכה).

מזמור כ"ה עוסק בבקשת העני מה' להצלה, כפרה והדרכה. המזמור ערוך לפי אקרוסטיכון בסדר אלפביתי, אולם הסדר איננו מלא ומושלם. נבאר את הצרימות בסדר לאור מזמור ל"ד החותם את המעגל השלישי (כ"ה-ל"ד). עוד נעמוד על הקשרים הלשוניים שבתוך המזמור, נבאר את הסמיכות למזמור כ"ד ונראה את המקבילות לספר שמות.

כשאדם מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, כל עוונותיו מתכפרים. כי בכך חשף את הנקודה הפנימית ביותר של הוויתו, אשר תמיד נשארת בטהרתה.

את המילים "יענך ה' ביום צרה" (ב) ניתן להבין במובן עמוק יותר: דווקא מתוך יום צרה ובזכות יום צרה יענך ה' ויושיעך. תובנה זו מובאת במדרש שנראה כאילו מדבר על ימינו אנו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

גם כשעם ישראל שרוי במצב קשה, כשהאומות סביבו סובבות אותו ושוחרות לטורפו, עם ישראל ממשיך לספר את נפלאות ה' ולגלות את עוצמתו "אספר כל עצמותי" (יח).

במזמור שלפנינו אומר המשורר: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" (ו). מילים אלו משמשות גם כחלק מהפיוט הידוע: "אדון עולם". 

"לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּךָ ה' חָסִיתִי אַל-אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי" (תהילים ל"א, א-ב)

זהו שאמר הכתוב "מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו" (ישעיה נ', י),

בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא: גאל אותנו

והוא אומר להם: ויש צדיקים ביניכם? ויש יראי שמים ביניכם?

המזמור מתאר את יחסי ה' והמשורר באמצעות שני דימויים שונים - רועה וצאן, ואורח ומארח שמבטאים יחסים שונים בין האדם ויוצרו.