פרק ל"ז מתייחס לבעיית הגמול, וטוען שהצלחתו של הרשע היא זמנית בלבד. האם תשובה זו מספקת אותנו?

אמת היא שמדת החסד שולטת בעולם, ועל פיה שמים וארץ כוננו, אלא שמידת החסד כרוכה באמונה, ואין אמונה אלא אמון שאנו נותנים בקדוש ברוך הוא והמשען שאנו נשענים עליו, שהוא מנהג עולמו במשפט ובצדקה.

טובו של הקב"ה צפון לעתיד ליראי ה', שמסוגלים יהיו לקלוט אותו בכליהם הראויים, אך בו בזמן הקב"ה גם פועל את טובו בצורה גלויה, בהווה, כלפי אותם אלו שחוסים בו.

בסוף ברכת המזון אנו אומרים את הפסוק "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (כה) הלקוח מתוך המזמור שלפנינו. כיצד ניתן להבין פסוק זה, כאשר אנו רואים בעינינו שלפעמים הרשעים מצליחים והצדיקים סובלים? לפניכם שתי תשובות מדברי המפרשים:

השיר שלפניכם משלב שלושה פסוקים מפרק ל"ז, שלא כסדרם:

[ל] פִּי-צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט

[לא] תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו

[ד] וְהִתְעַנַּג עַל-ה' וְיִתֶּן-לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ

השילוב של הפסוקים בסדר זה נותן פרשנות לפסוק ד:

הצדיק, אשר הוגה בתורה, יתענג על ה'. ואולי אף יותר מכך - לימוד התורה עצמו הוא התענוג.

המבנה האומנותי של המזמור, המוזיקה, והאופן בו עמדה המקהלה של הלויים במקדש, התאימו זה לזה, והשילוב ביניהם יצר אוירה וחוויה חזקה ועמוקה, כך שהאדם המבקר במקדש הרגיש את ההתעוררות לעבודת ה'.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

שתי תובנות חשובות עולות מהמזמור שלפנינו: לא רק לצדיקים אלא אפילו לחוטאים מסייע הקב"ה להיחלץ מחטאם אם רק ירצו בכך. ועוד שפעמים שהצרות עצמן הן המרחיבות את ליבו של האדם ומביאות להוצאתו ממצוקתו.

"כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה" (תהילים ל', ו)

"כי רגע באפו" - שזמן האף לא נמשך הרבה, רק רגע,

וזאת שנית שגם בעת האף "חיים ברצונו", היה רצונו שאחיה,

שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שעל ידו ימחול עונותי על ידי היסורים וישוב יחייני,

לאורך המזמור פונה המשורר אל ה' בבקשה שיושיע אותו שלוש פעמים וגם מעגל המהללים המובטח משתנה מה פשר העניין?