במזמור קי"ד אנו פוגשים את שליטתו של הבורא בטבע ואת שליטתו בחברה ובהיסטוריה. גישות שונות קיימות בנוגע ליחס שבין שני הצירים.

מזמור קי"ג הינו מזמור הפתיחה להלל המצרי ובו מופיעה הזמנה לכל באי עולם להלל את ה' מתוך הכרה בגדולתו של ה' בשמים ובארץ.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

לעומת מזמורי תהילה רבים בהם נדרש המשורר להדריך את נמעניו כיצד להלל את ה' ולנמק באוזניהם מדוע בכלל עליהם לעשות זאת, כאן במזמור שלפנינו תגובת הנמענים אינה מאחרת מלבוא, הם נענים מיד לקריאה ופוצחים בדברי הלל. במה טמון ההבדל?

האדם הוא זמני וחולף כמו שאר הפרטים בבריאה, אך על ידי דבקות בדרכי ה' נאצל על האדם ממד נצחי ממי שהנצח הוא לו ולמעשיו.

המחאה של המונותיאיזם נגד הפסילות הפאגאנית, לא הסתפקה באחדות הכוללת, השמימית, אלא קבעה שהוא, האחד הכולל כול, גם שולט בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

מזמור קי"ג מזמין להלל את ה'. גדולת ה' מתבטאת בכל המימדים, וגם בהשגחתו על בני אדם, ביכולתו לשנות את מצבם, ולהרימם ממצבם הקשה, המושפל. במזמור זה יש הרבה דימיון לשירת חנה, אך בניגוד למזמור, חנה מדברת על הפיכת המצבים לשני הכיוונים: מטוב לרע ומרע לטוב. 

אחרי תקופה ארוכה של גלות ונדודים בין עמים וארצות, מפורענות לשואה, בא מזמורנו ומבטיח: לא עוד. תמה הגולה, הקץ לנדודים, הגיע הזמן של עם ישראל להרים את ראשו.

על המזמור המואר כולו בטוב וביושר וגם קטנה על הלוואה בריבית

את מזמור קי"ב העוסק בירא ה', אי אפשר להבין באמת בלי מזמור קי"א. מזמור קי"ב מתאר את האיש הירא את ה', שהולך בדרכיו ודבק בתכונותיו של הקב"ה המתוארות במזמור קי"א, ומשתדל לחקות את מעשיו.

מזמור קי"ב מדבר על תכונותיו של האיש הצדיק הדבק בה' והולך בדרכיו. אנו נדרשים לדבוק במידותיו של הקב"ה כדי ליצור עולם מתוקן יותר.