"לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" (צב)

מזמור קי"ט ארוך מאד ועוסק בחשיבות לימוד התורה ושמירת המצוות. 

שירים מוכרים העוסקים בלימוד התורה לקוחים מפרק זה:

פסוק עב: "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"

פסוק צז: "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי"

לחן: ר' שלמה קרליבך   ביצוע: אהוד בנאי

מזמור קט"ו פותח בבקשה לגילוי כבוד ה' לעיני הגויים אשר מחללים את ה' והולכים אחר העבודה זרה. במרכזו של המזמור מופיעה פניה לעם ישראל לבטוח בה' על מנת שמתוך כך יזכו לברכת ה', זאת בניגוד לגויים.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

במזמור קי"ד מתאר המשורר את יציאת בני ישראל ממצרים, קריעת ים סוף ומעבר הירדן תוך כדי שהוא חוזר לאותם תיאורים היסטוריים ומתחבר למאורעות העבר ולמשמעותם.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

הופעת ה' בעולם והשגחתו המיוחדת על עם ישראל מועילה לכל הגויים, לכן "הללו את ה' כל גויים" (א).

Sefer Bamidbar is not a chronicle of the wanderings of the Jewish people in the desert, and does not detail their every stop and start. Rather, it is a book that explains the failure of the Jewish people to fulfill their historic mission. As the Jewish people prepared for their entry into the land, the story of the death of Aaron serves as a subtle reminder that their right to live in the land is conditional. 

    The haftara for the second Shabbat of the “Three Weeks” before Tisha B’Av is taken from the second chapter of Sefer Yirmiyahu, and in the middle of this prophecy, God condemns the nation’s leaders for their religious failings.  He laments, “tofesei ha-Torah lo yeda’uni” – “the bearers of the Law have not known Me” (2:8).  Targum Yonatanexplains this to mean, “the teachers of Torah have not taught knowledge of fearing Me.”

Baal Peor was to be the gateway to religious autonomy, moral relativism, and personal freedom.

פרק קט"ז מתאר תהליך שתחילתו בזעקה על מציאות קשה, המשכו בישועה לה זוכה המשורר וסופו בהודיה לה' במקדשו, בירושלים.

מזמור קט"ז פותח במצוקה אישית וחותם בהודאה על ההצלה. ההודאה לה' על הישועה הפרטית היא בשתי רמות: ברמה האישית בין האדם ובין קונו וברמה הלאומית האדם מודה לה' בקרב עמו.

אם המתים לא מהללים, ולא משקיפים עלינו ממרום, ורק ה' לבדו בשמים ובארץ וכולנו בני תמותה, איך יתקיים ההלל בארץ על ידי בני אדם, שסוף כולם למות?