א.אָז דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ נָתַן צַו, וּבָדְקוּ בְּבֵית הַסְּפָרִים שֶׁהַגְּנָזִים מֻנָּחִים שָׁם בְּבָבֶל. ב. וְנִמְצָא בְּאַחְמְתָא בַּבִּירָה אֲשֶׁר בְּמָדַי הַמְּדִינָה, מְגִלָּה אַחַת וְכָךְ כָּתוּב בְּתוֹכָהּ הַזִּכָּרוֹן: ג. בִּשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ, כּוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ נָתַן צַו: בֵּית הָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם, הַבַּיִת יִבָּנֶה, מָקוֹם אֲשֶׁר זוֹבְחִים זְבָחִים, וִיסוֹדוֹתָיו נִשָּׂאִים, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים. ד.

בהתבוננות שטחית על ספר עזרא נראה כי ההתבדלות מעמי הארץ גוררת צרות על ישראל, אך התבוננות מעמיקה יותר מגלה כי ההיפך הוא הנכון – גם אם היו קשיים בסופו של דבר ההצלחה תלויה בהתבדלות.

א. וְנִבָּא חַגַּי הַנָּבִיא וּזְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא הַנְּבִיאִים עַל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַיִם, בְּשֵׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם. ב. אָז קָמוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק, וְהִתְחִילוּ לִבְנוֹת בֵּית הָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְעִמָּם הַנְּבִיאִים שֶׁל הָאֵל עוֹזְרִים לָהֶם. ג. בּוֹ בַזְּמָן, בָּא אֲלֵיהֶם תַּתְּנַי פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר, וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וְחַבְרֵיהֶם, וְכָךְ אוֹמְרִים לָהֶם: מִי נָתַן לָכֶם צַו, הַבַּיִת הַזֶּה לְהִבָּנוֹת וְתָכְנִיתוֹ זוֹ לְהַשְׁלִים?

הצהרת כורש לא התקבלה על לב עמי האזור והם ניסו לשבש את הרישיון שניתן באמצעות השפעה על עמדת השלטון המרכזי, מה שהוביל לעיכוב משמעותי בבנייה. תופעה מעין זו פגשנו לא פעם לאורך ההיסטוריה, כך בין השאר לאחר הצהרת בלפור. זוהי הסיבה למדיניות המשתנה של מלכי פרס כלפי ירושלים.

עזרא הוא איש הדת והעיון, איש הכוונה וההתלהבות, הבטחון והאמונה.

רשיון ארתחששתא מוסיף נדבך חשוב על רשיון כורש ורשיון דריוש: הזכות של עזרא לשפוט את העם על פי התורה, אשר הפכה את ירושלים למרכז רוחני לכל יהודי התפוצות.

רשיון דריוש איננו רק חידוש התוקף של רשיון כורש, אלא הרבה יותר מכך - הוא מעניק עצמאות פוליטית למדינת יהודה, וסמכות נרחבת לכהנים.

מדוע התיר דריוש להמשיך בבניית המקדש? ומה מלמד אותנו המדרש על דמותו?

"וְהִתְנַבִּי חַגַּי נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַר-עִדּוֹא נְבִיַּאיָּא עַל-יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֵם בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן: בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר-שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר-יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְעִמְּהוֹן נְבִיַּאיָּה דִי-אֱלָהָא מְסַעֲדִין לְהוֹן" (עזרא ה', א-ב)

ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם

לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש:

פרק ה' מספר על אירועים שקרו אחרי בניית החומה, ובכל זאת ממקם אותו נחמיה בספרו באמצע סיפור הבנייה. מדוע? איזה מסר מתקבל כך?